אז הלכתי לים אתמול,
נשרפתי כהוגן.
בהתחלה שהגעתי הביתה זה היה על גבול המצחיק..
בקטע של לשלוח לחברות "יואו תראו איזו אשכנזיה אני!"
בלילה לא נרדמתי.
באיזה שהוא שלב גם דיברתי עם נוי איזה שעה בטלפון.
פשוט שכבתי במיטה בחוסר מעש.
כאב לי ממש אבל בתכלס היה לי ממש כיף לדבר איתה
למרות שהייתי עייפה רצח.
התכתבתי איתך וכתבתי את הפוסט ההוא,
הסתובבתי במיטה בערך עד איזה 3 וחצי והתפתלתי מכאבים.
אני חושבת שזה כל פעם זה קורה לי.
כל פעם אני נשרפת ככה כהוגן ולא לומדת.
כמו בחיים,
חוזרת על אותה הטעות שוב ושוב.
אז אחרי שהלכתי לישון בערך בסביבות 3 וחצי,
קמתי ב5 וחצי.
הייתי עייפה בטירוף. כאב לי בטירוף.
שמתי לי קצת קרח,
לבשתי בגדים ארוכים שכאבו לי ממש בכל מקום והלכתי למשרד.
בתכלס?
לא עבדתי היום. בכלל. באמת.
המנהלת שלי בחופש, ביטלו לי דיון גדול שהיה אמור להיות בחמישי,
הסגנית בקורס, כל השלוחה הייתה באס"ק כזה, היה מדהים.
לא עבדתי בכלל.
אני מקווה שמחר יהיה יום פורה יותר.
כאב לי.
בהתחלה זה היה מצחיק, כל הבדיחות האלה שלי אשכנזייה וזה,
אבל זה כאב. כל פעם שמישהי נתנה צ'אפכה וכל פעם מכה קטנה
זה פשוט כאב.
באיזה שהוא שלב היינו מלא בנות בחדר ולינור העלתה את העניין שאני בגבעתיים הרבה.
הרגשתי בחקירה מטורפת ופתאום הרגשתי איך הכאב שלי
גדל וגדל.
ושזה בכלל.. לא רק כאב נטו פיזית מהכוויות האלה.
זה יישמע מטומטם, אבל הרגשתי שנכוותי מבפנים.
שקר אחרי שקר אחרי שקר אחרי שקר.
כמה שקרים אמרתי בדקה הזאת אני בכלל לא ספרתי.
מה אני עושה שם כל כך הרבה, העובדה שכיביכול אף אחד לא מכיר,
העובדה שזה בכלל לא מעניין, לא מרכזי,
שלינור איכשהוא הצליחה לספור לי ולהבין.. כוסאמק למה היא חכמה
"איך זה יכול להיות שיש לך חברה טובה בגבעתיים
שאת לא מספרת עלייה בכלל?
את כל היום נוי ובעיקר ענבר והדר.. מי זאת החברה הזאת שאת כל הזמן אצלה?
איך זה שאין עלייה סיפורים?"
משקר לשקר לעוד שקר ושקר.
הלב שלי כאב.
בסופו של דבר הסטתי את עצמי לנקודה אחרת.
החברה הזאת שלך, זאת שעובדת במשרד לא בתפקיד שלי וכתבתי עלייה,
אז ביררתי עלייה.
מסתבר שהיא סוג של "נשמה טובה" שכזאת,
שכולם אוהבים, שכולם מסתדרים איתה,
מה יהיה אם זה ייגמר רע?
האם אני צריכה למצוא את עצמי שנואה ע"י הבן אדם הכי אהוב במשרד?
אח"כ התכתבתי איתך.
אבא שלך עבר ניתוח והיית כל היום בבית חולים,
מצד אחד הרגשתי שאני לא מספיק שם בשבילך
אבל מצד שני... מי אני בכלל? כיאלו מה מקומי בכלל בעניין הזה?
כתבת שיש לך מבחן מחר שלא למדת אליו בכלל,
ישר נתתי מלא משפטי מוטיבציה שכאלה
[כן, בתור אחת שלא עבדה כל היום כן?]
והצעת שאבוא בערב.
אבל אמרתי שכל הגוף שלי כאבים מטורפים
והאמת שבתכלס? עם כל האדום והלבן הזה.. לא שיא היופי והסקסיות.
אז וויתרתי.
לא יודעת מתי יחלפו הכאבים,
אני קצת מרגישה גם שזה לא רק פיזי אלא גם קצת מבפנים.
כיאלו אתמול, השיחה הזאת שלך עם החברה הזאת מהמשרד,
פתאום הכניסה אותי לפאניקה.
כיאלו יש מצב שדפקתי לי הכל. שדפקתי לי את התפקיד הבא, את תפקיד חיי.
יש מצב שפתאום יהיו השלכות לכל המעשים האלה שלי,
לכל המעשים הילדותיים והחסרי מחשבה שלי.
אז אני פה בבית.
בעיקר מורחת מלאן אלוורה.
להית'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
