כשאתה נוגע והידיים שלך עליי; הנשימה נעתקת החמימות עוטפת,

דיברנו אתמול בלילה,

1 בלילה.

בלילה שבין רביעי לחמישי הייתי אצלך וקמתי לעבודה מוקדם - ישנתי 3 וחצי שעות

ידעתי שהיום אני קמה ב6 וחצי

ובכל זאת החזקתי את עצמי לדבר איתך קצת - בטלפון. (52 דקות)

מה שלא אופניי לי נהיה קבוע.. שגרה..

(אני עדיין לא מתה על לדבר בטלפון ומעדיפה וואטסאפ אבלללל)

סיפרת לי שחלמת בלילה חלום מפחיד,

משהו שקשור לאמא שלך ושהיא מושכת אותך למטה

סיפרת לי גם שהפסיכולוגית שלך עזרה לך לפרש את זה

ופתאום גם הוספת

"אני תמיד רוצה לספר לה עלינו ולא הולך לי בלשלב את זה"

"אבל... סיפרת..

כיאלו.. זה מה שאמרת לפני כמה חודשים"

"לא, כיאלו כן, סיפרתי לה שחזרנו להיפגש

אבל לא הרחבתי לה יותר מידי והיא בטח חושבת שזה היה כמו פעמים קודמות"

"אז יאללה, משימה, פעם הבאה"

"כן..

לא סיפרתי לה על כל השיחות שלנו

היא תשמח, היא תגיד שזאת התקדמות"

"לך או לנו?"

ככה המשיכה כל השיחה בערך,

פתאום עברת לאיזה מוד של 'לספר לפסיכולוגית שלך עלינו'

וכיאלו ממש התלהבת מזה

(קצת משעשע אותי ומזכיר לי על סרט שראיתי על מישהי שהסתירה משהו מהפסיכולוגית שלה

ואז מישהו שואל אותה למה וחופר לה על זה

ואז היא עושה "למה שאני אספר לה?! זה אישי?!"

אז ככה אני חושבת לי כרגע...

הרי בפגישות הכל הכל הכל נפתח

אז זה.. שזה די גלוי מעצמך בפני השאר?)

אני קצת הסתבכתי עם עצמי על זה

מהלילה

יאללה,

הולכת עם אמא של נוי לבקר את נוי בבאר שבע :)

כולי געגועים.