כשאתה נוגע והידיים שלך עליי; הנשימה נעתקת החמימות עוטפת,

זה נהיה עניין שגור השיחות שלנו בלילה. כעסת עליי שלא התקשרתי ודיברתי איתך במהלך היום אתמול, שלא התעניינתי באיך המרגש שלך אחרי שסיפרת לי שיש לך כאבים... אבל אני עבדתי ואז הלכתי ממש אחרי לסרט ואז היה לילה וכבר שלחת הודעה. ובכלל למיטב ידעתי אמרת שאתמול כל היום יוקדש ללמידה. אבל התכתבנו בין לבין אז לא הבנתי מה הכעס. אז התקלחתי ודיברנו שעה בטלפון. סיפרתי על היום שלי (על העניין שהמנהלת שלי קראה לי זונה, פחח) וסיפרת שהייתה לך פגישה עם הפסיכולוגית שלך. שלקראת סוף הפגישה דיברת עלינו. סיפרת שהרגשת מבוכה והחלטת לשכב על הספה כדי לא להסתכל לפסיכולוגית בעיניים. שאלתי מה בידיוק סיפרת ואמרת שסיפרת שיש לנו יותר קשר. סיפרת על השיחות טלפון, על המפגשים התכופים, אמרת משהו על הגעגוע. לא היה לי נעים כל כך להתערב ולשאול יותר מידי. למרות שזה מדובר עלינו, זה מרגיש לי עולמך שלך... אז דיברת על זה קצת ואמרת שממש בא לך להיפגש עם הפסיכולוגית בשישי, זה כבר די משונה 2 מפגשים בשבוע. אמרת שבא לך לפתוח את כל הסיפור עלינו בפנייה ולקבל כלים והכוונה והתעצבנתי. כי מצד אחד זה מובן כל הצורך הזה, ומצד שני- בן אדם זר. שעושה את כל השיחות האלה בשביל פרנסה, בשביל תכלס כסף.. זה מעצבן במקום כלשהוא. 

אז אני עכשיו בכלל במשרד ויצאתי החוצה לכתוב את הפוסט הזה. כי אני לא יודעת וכי זה קצת ודי מפחיד- אני לא יודעת אילו תובנות יצאו מהמפגש הזה.. וזה בתכלס מפחיד משני הכיוונים. אני גם לא יודעת אם אני שמחה או לא שזה עניין גדול בשבילך. גם מבחינתי זה תופס מקום גדול עכשיו בחיים, די בלב, לא יודעת גם אם את זה אני אוהבת אבל במקרים האלה אין יותר מידי החלטה..

המשך יום טוב משו...