כל העניין הזה הפך לצפוי. הכול כבר צפוי מראש.

אני חושב שאני ממשיך עם זה כי משהו שם עדיין מסקרן אותי.

או שלהפך, למצוא סיבה להתפרץ על כל הזמן הזה.

בא לי ים, מדורה ואיזה פוייקה.

משום מה, אף פעם לא נמאס לי מזה.

החלטתי שבמקום לחשוב על זה שאני לבד לפני צבא, במקום לשקוע ברחמים עצמיים כאלו ואחרים, כדאי שאני אקח את עצמי בידיים ומהר.

אז הנה, שבוע הבא אני טס לאיטליה. זאת התחלה לא רעה.

וכשנחזור, נחרוש על כל חור בארץ הזאת.

אני חייב להפסיק לבזבז כסף על אוכל. בדיוק לפני יומיים אמרתי שזהו, אני יוצא לבורגוס ואחרי זה אני בשבועיים של רגיעה.

נחשו מאיפה אני חוזר עכשיו..

יושבים עם כל החבר'ה ב 3 בבוקר ודופקים שווארמה.

ממש פיגור לאור ירח

שיהיה לילה טוב :)

דיי נמאס לי.

נמאס לי מיחס מזלזל.

או בכלל , מחוסר יחס.

אחרי הכול, אני לא חושב שזה מה שמגיע לי.

עם הזמן הכול מתחיל להישכח. חשבתי שהפעם זה לא יקרה.

ועככככשששייווו..

אחרי יום מפרך וארוך בלהכין קפה לאנשים מוזרים שלא יודעים מה הם רוצים מהחיים שלהם,

אני הלכתי לבורגוס, לאכול עד אובדן הכרה.

שיהיה לילה טוב :]