לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בצומת דרכים


לאיזה כיוון לפנות?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

בר מצווה ותורנות זבל P:


אתמול היה יום נחמד מאד. בבוקר לא עשיתי יותר מידי, ראיתי את הסרט "אלפא דוג". מה יש לי להגיד? מאט'ר פאקקקר פאק יו פאק פאק פאאאאאאאק.

לגמרי.

כל הסרט קללות, מכות, סמים וסקס. אבל זה סרט מרגש! וג'סטין חתיך.

בערב הלכתי לבר מצווה של התאום של עינב (מהקבוצה השניה). היה מאד כיף! הייתי עם כל החברות מהקבוצה השניה ושיחקנו שם עם כל המשחקים האלה (כדורגל שולחן, סנוקר, IDDR, סוניפלייסטישן...) ואכלנו שם אוכל טעים וגם רקדנו מלא. הדיג'יי היה די גרוע, אבל עדיין היה כיף. הם פשוט מדהימווות הבנות האלה! ואני כל פעם מגלה את זה מחדש.

 

היום בבוקר- חזרנו לבי"ס. זה היה היום הולדת של נועה (מהקבוצה השניה). קנינו לה, אני וכל הקבוצה השניה, ועוד כמה ילדות חמודות, זר בלוני הליום, כמו שאנחנו תמיד עושות, בערך 70 בלונים. אני הגעתי ראשונה לאישה שהביאה את המשלוח, ואז השומר ניגש אלי ושאל אותי אם אני הזמנתי את הזר. עניתי לו בחיוב, והוא סיפר לי שהמנהל שלנו אמר שיש חוק חדש מהמשטרה שאסור להכניס הליום לשטח ביה"ס- כי ילדים שואפים את ההליום. ממש התעצבנתי, כי בעצם קנינו בלונים לחינם. מיד הגיעו נטע ומיכל (מהקבוצה השניה) וסיפרתי להן. הן כמובן גם חטפו עצבים. סיכמנו שאני ונטע נלך לדבר עם המנהל ושמיכל תשלם לאישה ותשמור את הבלונים. נטע ואני פסענו לכיוון חדר המנהל ובדרך סיכמנו שנגיד לו שזה לא פייר שהוא לא מרשה לנו, כי אף- אחד לא דאג להודיע לנו שאסור, ושאנחנו כבר שילמנו וקנינו ושזה פעם אחרונה ועכשיו אנחנו יודעות ושזה לא יקרה יותר. הגענו למזכירות ולא הייתה לנו גישה אל המנהל כי הוא היה ב"שיחה" (בטלפון). חיכינו, חיכינו, חיכינו- אבל הוא לא יצא משם. החלטנו שנחזור אח"כ וחזרנו אל מיכל והבלונים. עידכנו אותה בחדשות האחרונות, והחלטנו להתקשר לנועה, שהייתה בדרך ולהסביר לה מה קורה. היא כמובן התבאסה, וניסתה לברר אם יש לה מישהו בבית שיוכל לקחת את הבלונים אל הבית שלה. לא ידענו מה לעשות. אחרי כמה זמן נועה הגיעה עם כל שאר הקבוצה השניה וקפצנו עליה וחיבקנו אותה ונתנו לה את הבלונים והיא הייתה מאד שמחה אבל עדיין לא ידענו מה לעשות. פחדנו שיעיפו אותה משטח ביה"ס. חזרנו למזכירות, המנהל היה עדיין ב"שיחה שאי אפשר להפריע לה". לבסוף נועה תפסה את אמא שלה והיא באה ולקחה את הבלונים לבית של נועה. מוסר השכל: בפעם הבאה לא לקנות בלוני הליום לילדי יום הולדת. מתנות ובלונים רגילים יתקבלו בשמחה. 

 

אחרי כל הבלאגן, הגעתי לכיתה שלי. פתאום ילדה אחת מהכיתה שלי, שקוראים לה לירז, נגשה אלי ואמרה לי שאני ועדי (מהקבוצה הראשונה) תורניות מבנה\זבל היום. זה אומר, לא להיות בשיעורים החל מהשעה השניה, לעבור בכל הכיתות ולפנות את הזבל, לנקות את החצר ואת המסדרונות ולזרוק לפח הגדול, ואם צריך משהו במזכירות לעזור, ובסוף היום מקבלים מהקפטרייה ארטיק בחינם. אז זה סבבה לגמרי, אבל הייתי כולי מים, ועדי לא עושה כלום. בשלב מסוים, באזור של כיתות ח'- באזור שלנו, ראינו כמה ילדים מח'4 בחוץ, מתלהבים. שאלנו אותם מה קרה, והם אמרו שיש מכות בכיתה. אז מסתבר שהייתה איזה ילדה אחת שהיא איתי בחוג, שרבה עם 2 תאומות והן הלכו מכות. אז כל הכיתה שם הייתה בלאגן והיה ממש מצחיק. כאילו לא היה ממש מכות, אבל היה בלאגן ענק. ואני מצטטת את עדי: "יוו איזה כיתה, כמה אקשן אני רוצה גם להיות שם!" . אחת מהתאומות יצאה משם בוכה, וככה כל העניין נגמר. אחר כך כל השכבה דיברה על זה. לכו תבינו.

אחרי שניקנו וניקינו, קיבלנו ארטיקים מהקפטירייה- אכלנו בכיף והשתחררנו הבייתה.

 

בערב היה לי בלט וג'אז. היה מאד נחמד. המורה לבלט לא מבינה שיש לנו זיכרון מאד קטן ובכל הדגמה אנחנו יכולות לקלוט רק תנועה אחת, וכועסת עלינו כל הזמן. ובג'אז המורה מדהים, והיה שיעור כואב אבל כיפי מאד. מאיה (לא קשורה לשום קבוצה), היא ילדה מאד מקובלת בשכבה שלנו, והיא איתי בחוג. יש כזאת חבורה של בנות שאולי אני יזכיר אותם בהמשך- שמאיה היא חלק מהם. היא השילוב המושלם של יופי מבוזבז על זנות, פאקציות וערסיות. יש את דקל, שגם היא בחבורה הזאת, והיא גם איתי בחוג והיא ממש חשה את עצמה, אבל היא מכוערת. בקיצור מאיה ודקל הם דבק. דקל יכולה להסתדר בלי מאיה, וגם זה בקושי, אבל מאיה לא בלי דקל. אז היום דקל לא באה לחוג ומאיה לא עשתה כלום, בתירוצים מטומטמים כמו "כואבות לי הידיים", כאילו- ברור שזה אמור לכאוב לך, וזה כל הקטע. מזה התירוצים האלה? תהיי כנה, פשוט תגידי שאת לא יכולה לעשות כלום בלי דקל. ררררר. לפעמים בלי לתקוע אותה בכונן דיסקייים.

 

המשך ערב טוב!

עלמה

 

 

נכתב על ידי AlmA_R , 7/10/2007 17:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשובות לשאלון השבועי


מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מתעוררת?
חוזרת לישון P;

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת פותחת את המחשב?
יוצאות מכל התוכנות מסרים שישר קופצות לי מול העיניים

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת שומעת שיר שאת אוהבת?
מתלהבת! ואז מזמזת אותו, ואם אין אנשים בסביבה גם רוקדת.

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת חוזרת הביתה אחרי הלימודים או העבודה?
עולה לחדר, מניחה את התיק ומחליפה בגדים.

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מקבלת ספר?
מחפת פתק החלפה XD

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת רואה משהו שאת רוצה בחנות?
מבררת מה המחיר שלו.. D=

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת שומעת על אוכל?
תלוי איזה...
תלוי מתי...
תלוי איך...
תלוי ממי...

אבל בכל זאת: מתגרה. נדמה לי.

מה המקום הראשון שאת הולכת אליו כשאת יוצאת מהבית?
אה?
אמממ..
למקום שבשבילו יצאתי מהבית.. ?

מה הדבר האחרון שאת עושה לפני שאת נרדמת?
מכבה את האור.

נכתב על ידי AlmA_R , 6/10/2007 02:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היום יום שישי XD


התעוררתי בבוקר מצלצול של ספיר (מהחבורה הראשונה) בפלאפון. אני לא ממש זוכרת מה הלך שם, הייתי סהרורית למדי.. היא פשוט שאלה אותי אם היא העירה אותי, אמרתי שכן, היא אמרה ביי וחזרתי לישון.

התעוררתי אח"כ ב12, ראיתי קצת טלוויזיה ואז אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה לעשות סיבוב. הסכמתי והלכתי להתאגן.

יצאנו מהבית גם עם אחותי הקטנה ונסענו לעיר שלידינו. היה שם כל מיני בניות בכבישים, אז אבא שלי היה צריך לעשות כל מיני סיבובים בעיר, ולבסוף הוא נכנס באי כניסה אחד בשביל להגיע לספרייה, לשם פנינו היו מועדות. אבל לא היה דרך אחרת, אז זה לא אשמתו או משהו! אניוואי, הלכנו לספריה לקחתי איזה ספר נחמד ויצאנו מהעיר הזאת, בחזרה לעיר שלנו (: .

 

עצרנו במרכז העיר בשביל לקחת את ההזמנה של אחותי של החולצות בי"ס שלה וחזרנו הבייתה. הצצתי בטלוויזיה ומיד יצאתי שוב מהבית, אני ואחותי ליתר דיוק, וצעדנו ברגל לסבתא רבא שלי שגרה ברחוב שלנו. יש לנו מנהג מאז שעברנו לעיר שבה סבתא רבא שלי גרה. כל יום שישי באחת בצהריים אנחנו הולכים, אני ושני האחים שלי, אליה לארוחת צהריים. פעם היא הייתה מבשלת בשבילנו, אבל עכשיו שהיא כבר פחות מתפקדת, הפיליפינית שלה מבשלת בשבילנו. אבל אנחנו עדיין מבקרים אותה ושואלים אותה לשלומה וכאלה, אז זה סבבה. היא בת 97, מדהימה, אבל סובלת מהרבה כאבים. מסכנה.

תאריך הלידה שלי זה ה7\5. מה זה קשור, אתם שואלים? טוב, תאריך הלידה שלה זהה. מגניב למדי(: יש ביננו הפרש של 84 שנה, אבל אותו תאריך. אני מקווה שאני אקבל את האריכות ימים שלה. בעזרת השם!

אז היה נחמד, אח שלי הגיע יותר מאוחר גם לשם, ואז חזרנו הבייתה. בבית ראיתי איזה סרט אחד בטלוויזיה, שהיה די גרוע. אבל גם דרך להעביר את הזמן. אח"כ עליתי לחדר וסתם התחלתי לנסות כל מיני תסרוקות, ואיפור לבר מצווה מחר. היה משעמם.

אח"כ התאגנתי ליציאה בערב, וברבע ל6 יצאנו מהבית בהרכב מלא, אבא ואמא אחי ואחותי וכמובן אני לנמל תל- אביב לאיזה פיצרייה. לכבוד הגיוס של אח שלי ביום שני. היה מאד טעים, אבל גם מאד רועש, אח"כ עשינו סיבוב בנמל אבל היה קר אז חזרנו מהר למכונית ונסענו הבייתה. ירדתי בבית של ספיר (מהקבוצה הראשונה) ודיברנו קצת. מסתבר שהן בסוף הלכו לשינקין בבוקר, היא עדי ובר (שלושתן מהקבוצה הראשונה), אבל הופתעתי מזה שהן לא קנו כל כך הרבה. היא קנתה שרשרת ואיזה פסל מוזר שנקרא "אונללו", בר קנתה טבעת שנראית כמו טבעת יהלום, ועדי קנתה טבעת של לב עם חץ מאד מכוערת (לדבריה) ושרשרת שנראית כמו מובייל. לאחר שעה בר הצטרפה אלינו ושיחקנו רמיקוב, דיברנו, צחקנו וגם ראינו את "לילה מוטרף במוזיאון". כשנגמר הסרט, או ליתר דיוק, כשנמאס לנו לראות את הסרט, הן ליוו אותי הבייתה והקלטנו כל מיני שירים בדרך. חחח, אל תשאלו. היה לי יום נפלא.

 

מוזר לי שאח שלי עוד מעט מתגייס. שהוא כבר לא יהיה בבית כל הזמן. הוא לא הולך לקרבי או משהו מסוכן כזה, כי הפרופיל שלו לא כה גבוה, אבל עדיין- זה שגרה חדשה שאני אצטרך להתרגל אליה. אני רק מקווה שהוא יעבור לחדר למטה ואז אני אפוס את החדר שלו ויהיה לי את החדר הכי גדול והכי שווה P;

 

עלמה.

 

נכתב על ידי AlmA_R , 6/10/2007 01:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  AlmA_R

בת: 28

תמונה




383
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAlmA_R אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על AlmA_R ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)