שונאת ימי הולדת.
תמיד אבל ת-מ-י-ד קורה משהו ביומולדת שלי שמעציב אותי.
תמיד אני מצפה יותר מדי ומתאכזבת!
לא ביקשתי מתנה או בלון או אפילו ברכה. סה"כ רציתי שהאנשים הכי קרובים אלי יזכרו את היום הזה.
מסתבר שזו בקשה מאד גדולה. מישהו שקרוב אלי שכח את היום הזה. הוא מדבר איתי בטלפון כאילו כלום. בהתחלה חשבתי שהוא עושה את זה בכוונה כמו ששחברים שלי עשו לי לפני שלוש שנים בערך- שיחקו את עצמם לא זוכרים ואז עשו לי מסיבת הפתעה. אבל זה לא אותו הדבר, האדם הזה באמת באמת שכח. אני לא יכולה לנקוב בשם אבל זה מאד פגע בי. הוא בין האנשים הכי חשובים לי בעולם...
אבל- "ועם הזמן, עם הזמן הכל חולף"
אני רק רוצה לומר תודה ענקייייייייייית לאלו שכן זכרו וכן היה אכפת... אני כ"כ מעריכה את זה...
ובאמת באמת תודה לפולק להדר ולמאי!!! על הכל!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
