כולם צפו לנו עתיד מזהיר.גם כשבכלל לא היינו יחד...אנשים היו מסתכלים עלינו מהצד,מדברים,מחליפים מבטים וישר היו אומרים לי איז היופי שמצאתי מישהו שטוב לי איתו.
אנשים היו מסתכלים עלינו רבים ומתווכחים מהצד והיו אומרים שהכל עובר. שאנחנו זוג טיפוסי ושהריבים האלה מלאים תשוקה.
כולם היו רואים את זה..רק אנחנו לא ראינו.
אני לא ממש יודעת אם אפשר להגיד שזרקנו את זה לפח, כי בתכלס לא היה ביננו יותר ממתח מיני וסטוץ.
ולמרות שאתה כלכך משתדל להסתיר את זה..אני יודעת שאתה רוצה אותי.כמה שתתכחש לזה.
כשאנחנו נמצאים באותו חלל נשימה אתה מסתכל עלי.לראות אם חס וחלילה לא קורה שאני מדברת עם מישהו שאתה לא מכיר\לא נראה לך..כשאתה שיכור אין בכלל על מה לדבר.
פתאום כולם יכולים ללכת להזדיין מבחינתך.לא אכפת לך שייראו מה שאתה מרגיש אלי.
אבל מפריע לי..מפריע לי שאתה כזה פחדן.מפריע לי שאתה כזה טיפש ועוד יותר מפריע לי שאני רוצה אותך בחזרה.
אבל יש לך משהו מציק כזה,שנקרא גאווה.וזה לא נותן לך שום אפשרות "למחול" על הכבוד שלך.שאתה חייב לשתות כדי להעיז לנשק אותי ליד אנשים.
היום בעבודה היה היום הכי מוזר שיכולתי לעבור איתך.כשחיבקתי את הפרטנר שלך למשטח העבודה,גם אם נראה לך שלא ראיתי..אני ראיתי את המבטים שלך..וגם הרגשתי אותם.כמו חץ שפגע בול במטרה הרגשתי איך העיניים שלך עוד שניה יוצאות מהמקום ומנקרות לי בלב.
ואני כלכך כועסת עליך ופגועה ממך שכל מה שיכולתי להעניק לך זה חיבוק קפוא ולסנן בין השורות "מה קורה מותק?" ואפילו לא לחכות לתשובה.פשוט להסתובב וללכת.
מתי תבין כבר שמה שיכול להיות לנו זה דבר מדהים?
למה אתה תמיד חייב לסבך כל דבר עד לכדי פלונטר חסר סיכוי?
למה אתה חייב להיות כזה אתה??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
