דיי, נמאס לי לריב, אני פשוט מרגישה חסרת אוניים..

אני מאוהבת בבן אדם הזה, לא מוסגלת לחשוב על יום בלעדיו, מדובר במישהו שמבחינתי אני יודעת  שאנחנו הולכים להעביר את כל החיים שלנו ביחד, ובכל זאת יש משהו שעוצר אותי במחשבה הזאת..

אנחנו ביחד למעלה משנה, אני הכי אוהבת אותו בעולם כולו והוא החיים שלי. אני מוכנה להשתנות בשבילו, אני מוכנה לעשות כל מה שהוא אומר לי.. אני השתנתי בשבילו, אני עושה כל מה שהוא אומר לי, אני הבן אדם הכי מאושר בעולם ואני הבן אדם הכי עצוב ומתוסכל שיש..

אני לא יוצאת מהבית חוץ מלעבודה, אני לא יוצאת, אני לא מבינה, אין לי חברים, אין לי חברות, אין לי תחביבים ואין לי חיים,

יש לי רק את החיים שלי שהוא הכל בשבילי..

אין יום שעובר בלי ריב ובלי צעקות, וכל יום אני חושבת לעצמי האם שווה לי בכלל להשאר בקשר הזה, ואחרי שניה מבינה שאני לא יכולה לחיות בלעדיו. ובכל זאת מה עושים? נשארים? הולכים? עשרות פעמים ביום עוברת לי המחשבה בראש ואני לא מצליחה להחליט, זה לא שאני לא מצליחה להחליט אלא זה שאני פשוט לא רואה את חיי בלעדיו.

האם אני מאוהבת?!?!??. או שאני סתם אובססיבית?!?!

מחפשת את התשובות ואין לי את האומץ לענות על השאלות..

הולכת לישון מעורערת, אבל קצת יותר רגוע אחרי הפריקה..

לילה טוב...