הטרקטור בארגז החול

כשאת קוראת ספר כל כך קשה וכל כך מיני, ובד בבד כה תמים ונאיבי, אך חובק סוד, עלייך להשאר שפויה.

לא להתמסר אל שורותיו לאורך זמן, לא לקרוא בו אל תוך הלילה האפל. אחרת ישנו חשש שתתחילי לפחד מצללים דוממים ולהחיות מחשבות רעות.

מתחילה לרעוד, מרפקיי נמחצים בין זרועותיי לבין המזרון, בעודי עוקבת בשקיקה אחר המאורעות בספר.

דף ועוד דף.

מוכרחה לנקות את הראש.

כמו לצפות בארבעה סרטי אימה, אחד אחרי השני, ולא לדעת מתי לחדול.

מתי הסיפור יגרום לך להאמין באמינותו. מתי תביני שהוא יכול להיות מציאותי?

מתי תתחילי להרגיש אותו?