| |
הטרקטור בארגז החול
אני באמת. מבפנים. |
כינוי:
רק מיכל בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
דרושים: (זהירות- חזון לפניך)
מתופף
גיטריסט
בסיסט (שיואו)
שמיניסט
מדעיסט
לא, לא, סתם.
אבל אם נהיה רציניים: אני רוצה להקים להקה. הרכב.
השירים שלי. הלחנים שלנו. המוזיקה המרוממת.
חלום שיתגשם, לא?
הייתי עם אמא שלי בחזרה של הרכב שהיא מוםיעה איתו, שרה. היא לא שרה כל כך טוב.
חשבתי לעצמי האם כך אני שואפת להראות בגיל 40- קול שטוח ולא מפותח, מנגנת באולם הרצאות של המשרד באחת בלילה כל יום חמישי.
למה לחכות כל כך הרבה עם החלומות שלי?
במקרה שלי אני מניחה שהמכשול העיקרי הוא המשקל שלי. אבל החלטתי שזהו, דיי, אני לא אשתמש בזה כתירוץ. מה זה קשור- שומן לאיך שאני שרה? יאללה זובי על כולם, מי שיגחך ישמע אותי שרה טוב וכבר לא יהיה לו על מה לצחוק.
אנשים מעריכים כישרון. אם תהיה לי מוזיקה טובה, אנשים יתמקדו בה. ומי שלא- גם ככה לא בנוי למוזיקה איכותית.
האומנים הגדולים בעולם לא היו מלכי יופי, או שיאני הרזון.
אז חלאס כבר עם התירוצים השיטחיים שלי.
זה לא המשקל, זה הביטחון העצמי שלי.
קצת ביטחון בכישרון שלי. בשירים שלי.
______________________________________________
אם כבר מדברים על כשרונות, אבא החליט להשתתף בתחרות בישול של "כצל'ה", ומחר אני אעמוד תחת השמש הקופחת במרכז הציוויליזציה עם מצלמה ביד אחת וקבנוס בשנייה, ואחזה בו צולה המבורגרים במיומנות, זוכה באחד הפרסים (הופפולי) והולך הביתה מלא גאווה.
אם זה מה שעושה לו טוב...
אה כן, וגם החברה החדשה שלו, קרן, תהיה שם. לפחות הפעם אין לה שם של חתולה והיא בטח לא מעשנת. מוזר כמה שהפעם זה לא ביג דיל. הכל היה כל כך קשה ומורכב עם החברה הקודמת (והראשונה) שלו, ופתאום עכשיו זה קלי-קלותה, כאילו כלום לא קרה, כולה חברה שלו, אפשר לחשוב.
זה משמח אותי באיזשהו מקום, אבל גם גורם לי לחשוב שאז הייתי היסטרית לחינם.
________________________________________________
אז זוכרים שאני אמורה לקנות נעליים? אני לא רואה איפה זה יוצא. אני מתכוונת להכנס במלוא המרץ ללימודים, לפיתוח קול, חדר כושר, תיאוריה, שיעורי נהיגה. ואולי הרכב מוזיקלי, כפי שרשמתי למעלה (וטפו טפו טפו שאני לא עושה לעצמי מנחוס עכשיו). כי הנעליים ממוקמות בדיזינגוף סנטר... אולי בשבוע הבא.
אחלו לי פתיחת שנה"ל מוצלחת, ושאבשלומוס יאהב את הציורים שלי.
מה לאחל לכם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
