זרעים של קקטוס

כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה
אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן,
אך שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת האמן לדבריה,
אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גבהך
ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שרשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שבליך עד ערום תהיה.
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה
והיית לחם קודש לפולחן האל.
כל אלה תעשה האהבה לך, וידעת פשר לבבך
ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אך אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה,
מוטב תכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה
אל עולם בו תצחק – אך לא את כל צחוקך
ובו תבכה אך לא את כל בכיך.
האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר – אלוהים בלבי
אמור – אני בלב האלוהים.
לא אתה תכוון את דרכי האהבה
אלא היא, אם תמצאך ראוי, תכון דרכיך.
אין לאהבה שאיפה אלא להתגשם –
אך אם אוהב אתה ושוקק לבך, יכול תוכל
לרוך כפלג הזורם ורן שירו אל תןך הלילה,
לדעת יסורי עדנת אין קץ,
להפצע בידיעתך את האהבה
להיות שותת ברצון ובשמחה,
להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה,
לנום לעת הצהריים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,
לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת בלבך
ושירת עדן על שפתיך.

מתוך ספר שיריו של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן הנביא

תרגומה: נועה זאלוד- אופיר