הבלוג של רוי

השבוע, סידרתי ארונות חורף קיץ.

אחרי שאמא כבר חודשים צועקת עליי לזרוק בגדים לפח או לתת לתרומה.

וזה אחד הדברים היותר קשים, לשים בגדים שאתה אוהב בשקית.

נכון, הג'ינס ההוא כבר לא יעלה עליי, והשני נופל ממני..

וחולצות הבטן שיצאו לי מהאופנה..

אבל לכל חולצה יש לי סיפור, יש לי זכרון.

קשה.

אז החלטתי לעשות את זה וזהו. גם ככה כבר אין לי מקום...

ומבין כל הבגדים, עלתה מעין.

החולצה שלבשתי לבת מצווה שלך.

והנה הסוודר שלבשתי בתמונות של יום ההולדת איתך לפני שנתיים.

והנה שתי גופיות , שלא עולות עליי כמובן, ש"גנבתי" לך מהשקית האחרונה ששרון הביאה לך ולא הספקת ללבוש..

והנה חולצה של צבי הנינג'ה.. לא נלבשה שנים, מרופטת וחסרת צבע...

גם היא נגנבה כשהייתם קטנים יותר.. ולא יכולתי שלא לקחת אותה.

זרקתי מה שבאמת לא שמיש, אבל שמרתי את מה שהלב לא נתן לי לזרוק, לשכוח...

והנה יום שישי. לקחתי החלטה לנסוע אליך. ובחוץ יורד גשם ולי לא אכפת.

הגעתי אליך, כולך רטובה וספוגת גשמים ראשונים.

קקטוסים פורחים, ורדים ורודים, ועוד מלאכים שדומים לך מודבקים על המצבה.

ומלאך אחד קטן, ישן וחולם על ענן, שהבאתי לך פעם אחרונה, מודבק ליד שמך, מתאר אותך בשלמותו. שומר עליך.

עץ הדובדבן שלך צמח עוד קצת.. מנסה להשיג אותך בגובה...

וזר פרחים מהמוזר הזה שלא מפסיק לבוא ולהצחיק אותך <אל תתני לו לספר לך סיפורים.. גילינו שהוא שקרן.. :)>

ושוב את לא נותנת לי להדליק לך נרות.. למה את קשה עם נרות? זה הכי נעים שיש... חום קטן ששומר עליך בקור הזה...

שוב, כשהגעתי, התחילה השבשבת לזוז בהתלהבות.. כמו שאמא אמרה לי "היא שמחה שבאת.."

כיף לי לחשוב ככה , שאת שמחה שבאתי. שזה עושה לך טוב.

הבטתי בך, נקיה ורחוצה, וכמו יצאת אליי מתוך האדמה, חיבקת ונישקת.

אני באה לצאת ממך ואמא מתקשרת, כמו יודעת שהייתי אצלך, למרות שלא סיפרתי לה..

ואיך לא? הציעה לי לבוא לצהריים, עוף, דגים ואורז... שאני אגיד לא? :)

מי כמוך יודעת כמה אנחנו אוהבים לאכול.. וכמו שאהבתי , פוצצתי את עצמי באוכל...

נשכבתי לישון במיטה שלך. עם שמכה שלך או לא..

ושקעתי כאילו הייתה זו מיטתי שלי..

חלמתי חלום מוזר. מזכיר לא מזכיר אותך.

חלמתי שילדה קטנה מפריעה לי לישון, ואני צועקת עליה שתהיה בשקט .. כמו שאמא תמיד מספרת :  צועקת עליי כשהייתי תינוקת, משתיקה אותי ואני נרדמת בשניה..

מוזר, אך לא זזתי מהתנוחה שבה נשכבתי. לא זזתי מילימטר. כמו קפאתי. נרגעת מצבעי הסגול, והפרחים בחדרך. נרגעת מהציורייך, תמונותייך והאורגנית שפוצעת את ליבי כל פעם שאני נכנסת.

כשקמתי, אמא התעקשה לפתוח את ארונך. כאילו "סתם"...

וכדרך אגב מושיטה לי סוודר שלך שנורא אהבת. מדדתי ובאופן מפתיע זה עלה עליי .. <היש מצב שאני מתקרבת למידותייך!?!? חח>

הוא היה מושלם עליי וכך נמצא עוד סוודר, חגורה ומעיל שלך, שהיה של חשף..

אז היום, בנוסף לעגילים שחודרים לאוזניי, אני גם לובשת אותך.

נהנית מהריח שלך עד לכביסה...

מתחממת ממך.