והנה הגיע עוד שיר
הנה הצליל החודר
הסאונד הנוגע
החיבור אל הקור בחוץ שקורע את קור הנפש
והנה את בדמותך
יפה כמו בשיר
מביאה איתך חום אל הגשם והקור
והנה את בחלומות, הנה את יפה מתמיד
הנה את קוראת אליי הנה את נותנת סימנים
האם זו היית את לפני שבוע?
האם את שלחת את את האדון הדתי שכמעט עליתי עליו עם האוטו?
האם את זו ששמת ברגלי את התנועה לעצור? שניה לפני?
האם את זו ששמת בפיו את המילים הללו?
"הסתכלי!!"
האם זו שאת שבאת ונתת סימן ענק כזה?
דקה אחר כך הייתי בהלם , נסעתי לעבודה והתחלתי לבכות
ואת בראש שלי , לא יודעת למה ואיך
ואז זה היכה בי
"היסתכלי!"
האם באת להגיד לי כי איני מסתכלת?
כי איני מסתכלת על חיי?
אינני רואה מה נמצא מולי?
מה נמצא לידי ומה נותן לי את הכח?
האם זו את שפתאום מקימה אותי בבוקר ונותנת לי לישון בלילה?
האם זו אנלוגיה פסיכולוגיה פסיכיאטריה מדעית בלשית חוקרת פותרת?
האם זה בראשי?
האם זו את בליבי בנפשי
האם זו את ?
תעני לי!
אחזור אליך במהרה
לחבק מהגשם
לחבק מהקור
ללטף את פרחייך
ללטף את אבנייך
לשים לך נר שיחמם מן הרוחות
לשים שמכה שתחמם מן המכות
לשים את ידי על ראשך
לנגוע בנפשך, לחמם את נפשי
דמעות של סכינים
דמעות שלך
איתך
לנצח.
ואז תבואי
ביצוע: הראל מויאל מילים ולחן: נדב ביטון
אני יוצא למסע של חיים לחפש אותך והיא בלתי מושגת אולי היא איננה כל השירים הם רק עליה כותבים לי מציירים את דמותך באריכות של זמן ונצח, אבל בסוף אמצא אותך ואז תבואי תבואי אלי, לבושה בשמלה לבנה יחפה בכפות הרגליים והעיינים מלאות אהבה ואז אשיר לך שיר של פריחה והלב יתרוקן מעצבות ואני אתענג מיופייך אהובה שלי, אם תשארי אני רוצה לשאול שאלות להבין את דרכו של עולם אני נודד בין טעויות ללא כיוון ללא שליטה להאחז במשהו ואולי יש עוד סיכוי שאת תבואי תבואי אלי... תשארי תשארי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
