הבלוג של רוי

רציתי לספר שאני טסה.

רציתי לספר שאני מתרגשת נורא...

נורא כמה שאני מתרגשת..

נורא כמה שזה נורא לחשוב על טיול כ- נורא..

נורא מוזר להרגיש על חופש כמשהו נורא מעיק..

הבלגן בבטן הזה , והחששות, והגעגוע, פשוט נורא!

לרגע קט, הנורא נראה כלא ממש נורא... זה הרי טיול!

ו...... לטיול יצאנוווווו

ואם נסתכל על זה ברצינות, לשניה, אז זה גם נורא מפחיד..

נורא מפחיד לחשוב על זה כמשהו נורא גדול...

לקום ולעזוב לכמה חודשים?

לחשוב רק על עצמי?

לטפל בי, בנפש שלי, ברצונות שלי?

לראות עולם, לנוח, לנשום לרווחה?

מה אני אגיד לכם. נורא.

הנורא הזה מגיע מתוך געגוע שכבר מתחיל.. שבוע לפני..

געגוע לבעלי, לחברי, לאמא, לאבא , לאחים, לדודות, לכולם

כן, גם לאנשים בעבודה, נורא געגוע

גם לימים הנוראים במשמרות החמות האלו, פייי כמה חםםם

געגוע לצוף החתולה.. שלא תעיר אותי כמה חודשים כי היא רעבה..

ואולי, אבל רק אולי קטן כזה.. געגוע נוראי לארץ הזו..

נורא מוזר לחשוב עליה כעל משהו להתגעגע

אבל אולי גם זה יגיע, בדרך נורא יפה , כזו או אחרת...

אני גם נורא אתגעגע לחדר שלי, לשקט שיש לי שם

לטלוויזיה הנוראית של הארץ

ואני מניחה שאני גם אתגעגע לנוחות שיש לי פה...

אהבה , חברה, משפחה,עבודה וחיים...

אז אני אעשה סיום נורא יפה, ואומר שאני אתגעגע <נורא!>

לכווולכם...