אני פה, כאילו, שם. כן כן..אני בעיר הגדולה
במילאנו..
הכל פה טוב, חוץ מהמחירים..הנחיתה שלי היתה רכה..אני מדברת כרגע מקניון כביכול הייתי אמורה לעבוד פה, אבל העבודה הזו לא כל כך שווה אז כנראה אעבוד כמלצרית..
טוב אז
אני ברחוב קרוב יחסית למרכז, קצת יקר אבל הדירה שלנו ממש מרווחת ונינוחה ונראית כמו חדר תצוגה באיקאה..למי שתוהה, באנטישמיות לא נתקלתי פה אלא ממש להיפך, כבר איך שלקחנו מונית התחלתי לדבר עם הנהג מונית וכולם פה ממש נחמדים אלי, אבל ממש
האיטלקים מאוד חביבים..בכלל, אני לא מרגישה פה זרה. אני מרגישה סוף סוף..שייכת.
אנחנו קומה אחרונה, שביעית, ככה שאין לנו שכנים במיוחד. אנחנו עם עוד שותפה גרמניה עו"ד בשם כריסטינה, והיא ממש אחלה. וגם עם עוד מעצב אופנה בשם לוקה שגם נחמד, אבל לרוב בחוץ אז לא ממש אכפת..חח
הבעלת בית שלנו גם ממש אחלה, יש לנו אותה במסנג'ר. אגב, יש לנו שתי מרפסות. מהמרפסת של החדר רואים את הדואומו, הכנסיה הענקית. ומתחת ממש יש לנו מטרו...
התחבורה הציבורית כל כך כיפית, כל כך.
האנשים מהמכינה שלי גם אחלה..ובינתיים אני וגלעד מסתדרים טוב ביחד
היום ירד פה גשם, וזה היה כף. חוצמזה שאני מבזבזת את הזמן שלי בקניון מרוחק מהעולם אבל למדתי את הטעות שלי
מילאנו עיר ממש יפה, חוץ מהשוליים שלה..לא מפחידה ולא מסריחה, לפי דעתי, נורא חביבה. לא בליסימה, אבל בלה כן. קניתי לי אגב שני דגי זהב וגם כנראה אצטרך לקנות לי סלולר חדש..
קצת קשה לי שההורים לא איתי לא בלל שאני לא מסתדרת, אלא ממש ההיפך, אני מרגישה פה בבית
אלא בגלל שסופסוף נעשנו חברים.. מהלב
טוב בכל מקרה1
אני אעדכן עוד כמה ימים
בתקווה להיות עם עבודה מסודרת :)
צ'או