כי לכולם יש כאלה...

(מראש, דיביל => זה קצת גם בגללך, אז שלא תתלונן לי יותר! (: 3> )

הו וול...

תקופה ארוכה עברה מאז הפעם הארונה שלי פה.

למען האמת, לא הרבה השתנה.

הכל +- כמו שהיה אז...רק שהתקופה האחרונה קצת פחות טובה...

תחושה של אי-שייכות, צביעות, רדידות, בדידות וכאלה...

כאילו שאני לבד בעולם ואין מי שישמע את הצעקה שלי

אני חושבת שזה סתם עניין של דיכאון זמני כי כזאת אני.

לא יכולה להיות מדוכאת ליותר מידי זמן. מן בנאדם שמח שכזה.

הסיבה העיקרית שאני יכולה לחשוב עליה היא שאין לי מישהו שיתן לי את כל מה שחסר לי

אוזן קשבת, תמיכה, עזרה, אהבה, שיהיה שם בשבילי בכל מצב.

האדם היחידי שנתן לי את זה נעלם לי מהחיים מזמן..ודווקא בתקופה אחרונה מחשבות עליו ועל האחד שיחליף אותו רצות לי בראש בלי סוף.

נדמה לי שאני מחפשת קצת יותר מידי וזה גורם למטרה להתרחק ולחמוק ממני.

אולי כל מה שאני צריכה זה להניח לזה קצת..ואז זה יבוא מעצמו, כמו בכל פעם שזה מגיע?

פעם העניין הזה היה יותר נגיש. בחיים לא הייתי צמאה לזה כמו עכשיו.

יוצא לי גם לחשוב המון על העבר ועל התקופות של פעם, על אנשים של פעם, על מעשים טיפשיים ושטויות של פעם.

האמת שזה כבר מייאש אותי...

משומה נדמה לי שככל שאני רוצה משהו פתאום יש אותו לכל הסובבים אותי.

הדוגמא הכי טובה...היה לי איזה קטע עם מישהו..משהו סתמי ביותר.

אחרי כמה זמן התברר שהוא מאוהב במישהי, שמאוהבת בו...האמת שהיא המפגרת בסיפור.

הוא בנאדם שלא מעניק את זה בקלות והיא מוותרת על זה כאילו שזה כלום,

וזה ממש מעצבן אותי לשמוע איך הוא מדבר עליה ושהיא לא שמה זין על זה.

בכללי חוסר הערכה זה עניין שממש משגע אותי בזמן אחרון >.<"

בכולופן...התקופה הזאת ממש הזויה.

ליום אחד הכל נראה טוב ויום אחרי זה הכל נראה זיוף אחד ענקי.

אני אוכלת המון חרא מאנשים שהשקעתי בהם לא מעט כמו שאני נוהגת לעשות עם רוב מי שסביבי...

אבל זה שהם מבטלים לי יציאות, משקרים לי בנוגע לדברים כאלה ואחרים, ודופקים אותי מהמון בחינות שונות ומשונות (לא מהבחינה שבטח עלתה לכם בראש בהתחלה  ) זה לא מה שמשגע אותי..

כמו שאמרתי..אני מרגישה לבד. זה שאף אחד לא מקשיב, תומך ועוזר מטריף אותי!

אני מניחה שזה דבר שאפשר לראות מבחוץ..כי אני לא טורחת להסתיר את מי שאני ואת מה שאני מרגישה יותר מידי (נעשיתי בנאדם די ישיר ואמיתי..אני אוהבת את זה! P: ) .

הדוגמא הכי טובה:  יצאנו איזה יום. אני באתי מאוחר ולא היה לי יותר מידי מצברוח באותו יום. הגיע מישהו שבד"כ לא נמצא איתנו והוא ישר קלט שעובר עלי משהו ודיברנו על זה טיפה ליד כולם.

וול, אני מניחה שאנשים שם לא עיוורים, ולא חרשים...אבל ציפיתי לפחות ממישהי אחת שם לשים לב למה שקורה.

אולי הציפיות שלי קצת גבוהות מידי ממישהי ממש ילדותית או אחרת שתקועה רק בחיים שלה.

ממ טוב, די התרגלתי לשמור הכל בתוך עצמי.

למרות שאני אחת שמדברת על החרא שלה בחיים ועל מה שהיא עוברת כשמתעניינים..

פשוט נראה שלאף אחד כבר לא איכפת.

מרגיש שכולם צבועים, מזוייפים.

וגם אלה שפעם היו נעלמו ושחכו מאיפה הם באו ומי היה איתם בחרא שלהם ונעשו חארות בעצמם

-

אני מניחה שהגלגל מסתובב, הרי אחרי כל ירידה יש עלייה.

נקווה שבקרוב הכל יפתר.

שאני אמצא את מה שאני מחפשת ושעניינים יתחילו להתבהר ולהיות יותר חיוביים.

ובנימה אופטימית זו אסיים פה.

אז שיהיה חג שמח ושבוע מדהים ורגוע לכולנו!

הייתי פה.

.3>.

.דני.

שמקווה שמשהו טוב יקרה כבר!