מחר אני חוזר לבסיס שוב אחרי שהייתי מיום ראשון בבית ואחרי פאקינג 28 יום בבסיס O:
תכלס היתה אחת השואות... פשוט בשבוע האחרון כל כך שנאתי להיות שם שברצינות חשבתי כבר לברוח משם שזה הדבר הכי קל בתכלס. אתה פשוט אוסף לעצמך תיק עם כמה דברים, עולה על א' בשושו ויוצא לש.ג ומשם לתחנת האוטובוס מחכה לאוטובוס לחצור הגלילית משם תל אביב ובאר שבע לבסוף!
תוכנית פשוטה ביותר!
"אני עוד אברח מהגולן
אם ארצה או לא ארצה
באר שבע מחכה
אי שם בקצה!"
הסיבה שנשארתי ל28 כשתכלס הייתה אמורה להיות לי רגילה כל שבוע שעבר וכמה ימים מהשבוע הזה היא שפשוט נרדמתי באיזו שמירה שהיתה לי \:
פשוט פעם ראשונה שנרדמתי בשמירה ובזמן הכי לא טוב שרק אפשר לדמיין. העניין הוא שהצוות שלי נשאר כצוות שמירות בבסיס יחד עם צוות אחר שהיה איתנו למשך יומיים ואז אמור היה לצאת לרגילה ואני בדיוק שמרתי בש.ג באותו יום שבו הם היו אמורים לצאת וידעתי שהם היו אמורים לצאת \:
אבל בכל זאת איכשהו הצלחתי להירדם... פשוט ככה בלעט.
עכשיו אחרי שדפקתי איזו שעה של שינה מהיר אותי המפקד של הצוות שיצא ואומר "תגיד למפקד שלך."
מיד אחרי שירדתי משמירה, עוד לא הספקתי להגיע לנתן (המפקד שלי) כשהוא תפס אותי ואמר לי שהוא יודע שנרדמתי.
במשך כמה ימים פשוט הסתובבתי בדיכאון גמור ושאלתי אותו לגבי גורלי. הוא אמר לי שאני יוצא לרגילה הזאת והעונש יבוא אחריה.
הסתובבתי במשך כל הכמה ימים האחרונים של השמירות שהיו לנו בהרגשה של סבבה למה ציפיתי לרגילה הזאת כמו לא'דע מה ואז בא היום הגדול (: היום שבוא כולם חזרו והיו אמורים להחליף אותנו בשמירות כדי שאנחנו נוכל לצאת לרגילה... עכשיו, נתן ניגש אלי ואמר לי את הדבר הכי משביז שהוא יכול היה להגיד - "היום יש לך משפט וככל הנראה ישללו לך את הרגילה הזאת."
וככה קיבלתי עוד שבוע בבסיס וכל זה ביחד הצטבר ל28 ימים בבסיס.
תודה לאל כל זה עבר והיו לי אחלה של 3 ימים בבית. כמו תמיד אני מרגיש לא מסופק בשיט... תמיד אני חושב שיכולתי לעשות יותר אבל בסה"כ היה אחלה.
לפעמים אני חושב שיש איזו קונספירציה נגדי בקטע הזה... כאילו, כל פעם שיש משו מגניב אז אני סוגר או משו \:
כל פעם כשאני חושב על כל הדברים שאני מפספס זה מדכא אותי מאוד כמו איזו פעם אחת שמקס שלח לי SMS שאמר ככה:
"תשע בערב אצלי
על האש
תביא 29 ש"ח"
ואני בדיוק ישבתי בבסיס קראתי את זה וחשבתי "או שלא..."
אני לא חושב שאי פעם אני אוכל להתרגל לכל הסגירות האלה. כאילו בתכלס אני מוצא את עצמי מדבר על סגירות בקטנה כאילו זה באמת בקטנה אבל כשהשבתות עוברות זה נעשה קשה מאוד ואני תמיד צופה בכל הסגל שלי ואצלם זה כל כך בא בקלות.
אני חושב שזה בגלל שהם כולם שם מאוחדים וחברים טובים. מעצבן אותי שזה כבר לא ככה אצלי עם כל החבר'ה מהסוללה. פשוט או שמשו בי השתנה או שהם השתנו.
אני פשוט מרגיש כאילו כבר לא כיף לי בסוללה הזאת והאנשים האלה לא באמת חברים שלי.
עכשיו מצד שני גם כשאני חוזר הביתה אני מרגיש לא מסופק אף פעם והרבה פעמים לא כיף לי בכלל באירועים שאני הולך אליהם והאנשים שאני נמצא איתם הרבה פעמים איכשהו מאכזבים אותי \:
בתכלס האדם היחידי שאני תמיד נהנה להיות איתו זו אליאנצ'קה... תמיד הכי משביז בעולם לנסוע ממנה או להגיד לה "ביי."
משטוב הוא שאני יוצא גם סופשבוע הזה ואני נוסע אליה ואני כבר מחכה לזה כמו לא'דע.
כרגע אני בראש רצח לארגן איזו הופעה ואתמול אני ועידו דיברנו על זה והסכמנו שתכלס מועדון הפאטיפון נראה הכי סבבה כרגע בשביל התחלה.
יאללה בלעט.
ועכשיו סתם תמונה שחשבתי שהיא ממש מצחיקה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
