היי! גם אנחנו רוצים חייה טיפוליסטית!

זה מדהים איך שאנשים משנים את הגישה שלהם כלפיי רק בגלל שאני משהו או מישהו עכשיו. מז"א?, נכנסתי לחבורה של ה"מאגניבים"?, לא בדיוק.

פשוט רואים צד בי שאף אחד לא חשב שהוא יראה, חלקם רואים בו כדבר של "וואו, אף פעם לא דמיינתי אותו ככה - בליין כזה" ויש כאלה שאומרים: "מה לעזאזל נהיה ממך?".

זה התהליך שקרה בשלושה חודשים האחרונים. אנשים באים ומביעים את דעתם עליי. מצד אחד החבורה של העבר: "לא רואים אותך!, אתה נטשת אותנו!, אתה ככה ואתה ככה", ומה לעשות חלק מזה נכון, אני מניאק. אני asshole אמיתי. אבל אין לי שום כוונה להתחרט על זה. מאז שמשהו בפנים נקרע ופתח את הצד הזה שבי, אני מבין יותר ויותר שאנשים רואים בי כגורם ניצול, וזה לא מעט. אני מודע לזה הרבה יותר. רעלים שמסתובבים בחיי ומסרבים ללכת וכל הזמן חושבים שהם יודעים מה הטוב בשבילי ויודעים איך אני צריך להתנהג ויודעים מה אני צריך לומר ומה אני צריך לעשות - והכל למטרתם האישית. מוחי העדין רואה מדי פעם את העימותים העתידים לבוא, צעקות, האשמות סתם וסיפורים בדויים על דברים שלא עשיתי.

וזה אכן מביא אותי לכמה מסקנות חשובות בקשר לאותם אנשים. אני רואה בהם דברים, ואני מצליח יותר ויותר לנתח אותם ואת המוח שלהם כפי שהוא נראה לי מהצד. אחת - אובססיבית ונקלעת לקשרים חסרי תקנה, היא רואה אדם וחושבת שהוא המושלם בין רגע ומאמינה שזה זה, מתאהבת בקלות מאמינה שזה מה שיש בעולם עבורה והורסת כל אדם ומשמידה אותו מחייה ברגע שהוא פוסל את מושא אהבתה. השנייה - נצלנית, מראה קטן ופגוע הינו מטעה ועלול להעלות בי אפילו רגשות של רחמים. האם זו התגברות עליי?, ובכן, לא ממש אכפת לי. אם דרך שקרים וניצול לרעה זו דרך להתגבר מי אני שישפוט את טמטומם של בני האנוש?, השלישי - מסתחררת בין צדדים, לא יודעת צד, מבטיחה לעצמה לא ליפול לרשתם של אנשים בעלי השפעה רעה עליה ובכל זאת עושה את זה. סולחת אבל לא שוכחת, לא כועסת אבל עוקצת. אדם מובל, שנותן לעצמו להיות מובל קצת יותר מדי בחיים.

הרביעי - חסרי הישע, הלא קשורים, סוג של חיילים במשחק האינסופי הלא נגמר של קרבות סתמיים בין שואפי כוח גדול וכדומה לא מרפים לרגע מהאחיזה. יודעים שהם מנוצלים אבל לא עושים דבר.

החמישי - המושפעים, אלו האנשים שהולכים אחרי העדר, מספיק שאחד בעל מספיק השפעה משפיע על אחד וכל השאר הולכים אחריו, סוג של אפקט דומינו עדרתי כזה. ולא דופקים יותר חשבון, ככה זה, החברה הכתיבה אז אני עושה. ללא חשיבה, ללא מצפון, רק כיוון אחד, קדימה עם העדר.

השישי - כל הצבועים, שהתעוררו עכשיו להכיר אותי, בדיוק כשגילו שאני לא מה שהם חשבו. שזה טיפה מרתיח לי את הדם. אני אותו האדם אותו הישות שום דבר לא השתנה אז מה בכל זאת גרם להם להתעורר?.

השביעי - המקום הזה, הוא סוג של ריק ולא ריק. כי בחלקו הוא נתפס כבר ע"י אנשים מיוחדים שפגעו בי. ואין להם מקום יותר בחיי הפרטיים. הם מצאו את עצמם במצב קרוב אליי ואז שלב אחרי זה מצאו את עצמם מושלכים לכלבים. הוא ריק בגלל המשמעות שהוא נותן - ריקנות פנימית, האנשים שנכנסים לשם אינם שייכים יותר לחיי הפרטיים הם שייכים לקבוצה של הזרים. של הלא רצויים. של הלא קשורים והלא אמינים.

ובכל זאת זה מדהים אותי איך שוב ושוב, אנשים עדיין לא רואים, שיש מולם אדם אחר, אדם דעתן לא מאופק, שלא שומר בבטן, שנלחם על עקרונותיו ולא נותן שינצלו אותו. אז מדוע בכל זאת אנשים לא יודעים להעריך אותי כמו שאני.

שאלה שנשארת לעד לא פתורה. אבל דבר אחד בטוח, שאם הדברים היו מתנהלים אחרת, שום דבר לא היה נהיה אותו דבר.

אומנם עברו 11 ימים מאז תחילת השנה החדשה, אבל עבורי, מה לעשות, זמן לברך לשנה טובה אין... המוח שלי נמצא בסכנות התפוצצות יומיות בעיקר בגלל אידיוטים למיניהם, שכבתיים ולא שכבתיים...

אבל, הסתבר לי שאני נהייתי קורבן לחרא לא קטן... אני נהייתי סוג של אמצעי ניצול טיפשי, מעשה אינפנטילי ביותר של אדם שאני מעריך הרבה פחות עכשיו, אותו אדם החליט לנצל את היותי אדם תומך, ולהנפיח את זה להטרדה בקשר לנושא די אישי, או לסיכום הפיכתי לאיש של הצגת מוסר כשהיותי לא ממש אדם מוסרי בזמן האחרון בעיני הרבה אנשים, או בעיקרון להעביר את המסר של "טול קורה מבין עיניך" או איך שאומרים את זה אם אני טועה. כל הקמפיין הזה נגדי נהיה מוגזם, אנשים חושבים שהשתנתי כשבעצם אני נשארתי אני, והם רק רוצים שאני אהיה מה שהם רוצים שאני אהיה, איתם.

חיי הם חיי שלי, אני בוחר את העקרונות, את הקווים המנחים, את החברים, את האנשים שאני לא יכול לסמוך עליהם ואת האנשים שאני יכול לסמוך עליהם. אך משום מה, אם מישהו אינו מסכים איתי הוא מרגיש חובה מסויימת להטיף לי בצורה אובססיבית ועוד להגיד לי שאני נחש, נצלן, רשע, מניאק... חלקים מהעבר יכולים להיות כל כך מעיקים... אמירה אחת שאני חייב לציין שהפתיעה אותי בצורה מדהימה: "אני לא אנצל אף אדם בעולם" - 16. זה הגיל של האדם שאמר את זה... אפשר לצפות ממנו לתמימות שכזאת?, לחשוב שהוא לא ינצל אף אחד אף פעם?, חחח... נתן לי הזדמנות להשתעשע במחשבה שיש עוד אנשים תמימים בעולם שעברו את גיל ה-15.

וכמובן יש את אפקט העדר, שברגע שיש אדם אחד מוביל שעושה משהו, העדר הולך אחריו ועושה אותו דבר... לאן האינפנטיליות תגיע?, לירח... ואולי אף יותר.

ולמה?, בגלל אי הסכמה. בגלל פחדנות. בגלל חוסר רצון להתמודד עם האמת. בגלל כפיות טובה. בגלל חוסר כבוד. בגלל נצלנות - (וכן, ניצלת), ובגלל אנשים שלא רוצים להגיד לי מה שיש להם בלב לומר לי. ומעדיפים לשמור בבטן ואז חצי שנה אחרי זה להגיד לי שאני חרא של בנאדם...

כיף.

בעיקרון זוהי לא הדרך שחשבתי להתחיל את השנה איתה.

שנה אחרונה, שנה של סיום.

שנה של התבגרות, לא מוצלחת ממש מצד החברה השכבתית, מה שמזכיר לי התנהגות של ערסים בכיתה ז', כגון בניית פירמידת כסאות ורמיזות עוקצניות חסרות טקט, וכמובן הדבר המפורסם ביותר והפופולרי ביותר: זריקת "בונגולים" במהלך השיעור. שזה מעלה את הרמה האינטלקטואלית של אנשים בכיתה שלי. מה לעשות. השיעמום עושה המרה לטמטום והטמטום מתבטא בדרכים שרק האידיוטים בשכבה יכולים לחשוב.

אבל למרות הכל, יש לי הרגשה ש-2008 תהיה השנה שלי... שנה של הצלחה עבורי... אפילו גדולה יותר משנה שעברה, שגם אפשר להגיד שנכנסת לקטגוריית ההצלחות שלי.

שנה בו אדם יוצא מהקונכייה בה הוא שהה במשך 12 השנים האחרונות ואל העולם החופשי... לראות מה באמת קורה בשטח ולדעת איך להשתלב סוף סוף בחברה המודרנית.

יום טוב, שבת שלום, חג שמח ושבוע טוב, בעיקר לכולנו

שנה טובה