כל אלה שזוכרים את כת השטן ...ואת שחר..זה בולשיט..כלומר..זה היתפרק לפני חודש..ושכחתי מזה ממש מהר..זה חלק מהעבר שלי וישאר בזיכרוני הרבה זמן ויהיה חלק ממני...אבל אני עוברת הלאה..לא רוצה להיתקע עוד בעבר..ושחר? הוא סתם ניצל אותי לסקס..אל דאגה..לא נתתי לו בסוף..רבנו..והוא כביכול ניפרד ממני כי אני "ילדה קטנה"..

יש מישהו..שאני אוהבת כבר שנה...זה התחיל ככה...הייתי ילדה קטנה טיפשה תמימה לא מבינה בחיים הכל אצלי וורוד הכל אצלי צבעוני הכל אצלי טוב...

הכרתי אותו...הוא היה לי כמו ידיד..הייתי רואה אותה פעמיים/פעם בחודש כי הוא גר בעיר אחרת..ויש לי שם עוד כמה חברות..

אחרי כמה פעמים שניפגשנו וניהיינו ידידים דיי קרובים...היתאהבתי בו...כמו שמעולם לא אהבתי מישהו..הוא כ"כ מיוחד..הוא הדהים אותי..הוא גרם לי להרגיש משהו שלא הרגשתי בחיים...אבל..הוא לא אהב אותי בחזרה..בכיתי..היתאכזרתי לעצמי..רציתי למות..והינה עכשיו הוא חושב שאנחנו סבבה ואני כבר לא אוהבת אותו..עברה שנה (יותר אפילו..) כבר..

ואני? עדיין בוכה..שבורה כ"כ מרוסקת..מרגישה את הלב שלי מכווץ ולחוץ ועוד שניה הוא מיתפוצץ..רוצה להוציא את הכאב..

נימאס לי לשבת כמו מטומטמת אם חיוך של פרה מול מסך המחשב כל הודעה מיסכנה שהוא שולח ...

נימאס לי מהפרפרים בבטן האלה בכל פעם שאני רואה אותו...

נמאס לי מהפרצוף שלו שרץ לי בראש כל שניה..

נמאס לי לחשוב עליו בכל נשימה שאני לוקחת...

נישבר לי מנסיונות להיתקרב אליו..להרשים אותו..לעשות משהו שישים עלי..

נישבר לי מלפחד להוציא מילה לא במקום ממחשבות שאולי יחשוב שאני מטומטמת...

כותבת את זה ובוכה...ויודעת שהוא עובר אותו הדבר..הוא מאוהב במישהי כבר חצי שנה...והיא לא מחזירה לו אהבה...אולי עכשיו הוא מבין יותר מה אני עוברת..אבל לא..שיחשוב שאנחנו סבבה..שאני כבר לא מרגישה משהרגשתי פעם...

כדי שלא יתרחק ממני....יפחד ממני...יפחד מזה שאולי אנסה לנשק אותו ..לקחת צעד..או כל שיט..

בחיים אבל בחיים לא הרגשתי ככה..הוא שינה לי את החיים...מכל הכיוונים...כואב לאהוב מישהו שלא אוהב אותך...במיוחד כשאתה עובר את זה כ"כ הרבה זמן..

תודה לכל אלה שקראו..תודה לכל המבינים..ואני לא רוצה בתגובות "יהיה טוב" כבר שנתיים שזה לא טוב...כבר שנתיים אני מנסה למצוא דרך החוצה מהכאב..לא מוצאת את הדרך...יהיה טוב? לא...איבדתי תיקווה..נילחמת על החיים האלה כמו טיפשה..חייבת להבין שזהו..זה הגורל שלי ...אני מפחדת להישאר ככה לנצח...וזה לא רק הוא..זה עוד כמה דברים אבל לא משנה...

חלשה..חלשה מלהילחם בעצמי..בכם..בחיים..זה חיים זה? אני מרגישה כאילו אני לא חייה..אני במילחמה מיזדיינת ללא סוף..אם חיים אומר מילחמה..אני לא רוצה את זה...למה כל דבר חייב לשמש מילחמה?

לי אישית נימאס...

אוהבת אותו כ"כ...אילו רק הוא היה יודע כמה...זה ישנה לו ביכלל? לא..הוא חושב רק אליה..מה זה שווה? מה הדמעות שלי שוות?

כאב..נחרץ..שלא יוצא..לא מחתכים..כאבים פיזיים...כאב שלא יוצא ממני הרבה זמן..

אני בחיים לא ירפה מזה? ממך? הזמן..לא פועל לטובתי..ביכלל לא..שואלת את הקירות..למה? אין קול אין מענה..