לנו - בעורף - הכל נודע רק בדיעבד, אולי כשכבר מאוחר מדי ואין לנו שליטה. לא שלרגע הייתה לנו. בכל זאת, העורף הוא חסר אונים, העורף הוא לא החזית. שונאת להיות בעורף.

עכשיו אתה החזית. כמה חזית, אין לי מושג. מספיק חזית בשביל שאני לא אצליח לישון בלילה?

מספר לא מזוהה, כמה שאני שונאת מספרים לא מזוהים. והנה הקול שלך בוקע מהטלפון. איזה קול יפה.

ביקשת מאיזה מילואימניק שיחה כי לך לקחו את הטלפון, ואתה בסדר, עדיין בסדר. אני לא שואלת כלום כי לך אסור לתת תשובות, ואני בחורה שמכבדת את הגבולות של המותר והאסור. הרי בסופו של דבר הכל יוודע לי. רק בדיעבד, אבל יוודע.

אני לא יודעת מה לומר, כאילו שום פרט לא מרגיש חשוב מלבד הדברים שאסור לדבר עליהם, אז אתה מבקש שאמסור לאמא שלך שהתקשרתי. כמובן, כמובן שאמסור. אין לך זמן, ממש רק כמה שניות להודיע שאתה בסדר, עדיין בסדר.

אני אוהבת אותך, אתה אוהב אותי בחזרה. מותק.

אמא שלך שואלת מה אמרת. אמא שלך שואלת אם שאלתי אותך איך אתה מרגיש. אמא שלך גורמת לי לחשוב שרק אמהות יודעות איך להתנהג ברגע האמת, והיא גורמת לי לחשוב שאולי אני לא יודעת לאהוב אותך כמוה.

אחרי שרגע האמת עבר, פתאום אני נזכרת בכל הדברים שיכולתי לספר לך שיזכירו לך שאני חושבת עליך בכל רגע שאנחנו לחוד.

דברים כמו התקף הבישול שהיה לי אתמול. ממתי אני מבשלת? דברים כמו ההחלטה שלי לחזור לרקוד. דברים כמו ההודעות שאני שולחת לך כל לילה לפני שאני הולכת לישון, אפילו שאני יודעת שאין לך דרך לראות אותן כרגע. אבל מי יודע, אולי עוד מעט תהיה. דברים כמו החלום שחלמתי ממש בלילה האחרון, שאנחנו מתחתנים. מתחתנים! התעוררתי וגיחכתי ממש, מה לך ולחתונה? מה לי ולנישואים? חשבתי לעצמי שאם רק יכולתי לספר לך היית נקרע מצחוק. 

אבל למה כשיכולתי לא חשבתי על זה? מטומטמת. בפעם הבאה זה הדבר הראשון שאספר. מטומטמת. ובכלל, איזו מן חברה נוראית אני שלא שאלתי לשלומך, נוראית ומטומטמת. אבל אני לא מצליחה לדמיין מצב שבו אתה לא חוזר עוד שבועיים הביתה כי עוד לא נגמר המבצע, לא מצליחה לדמיין מצב שבו הצבא מפסיק להיות משחק של חוקים מרגיזים ונהלים מטופשים ומפקדים גאוותנים, ומתחיל להיות מציאות מפחידה ומסוכנת. כל מה שאני מצליחה לדמיין כשאני חושבת עליך זה חיוך וגוף וחיבוק וקרבה ולב טהור ונשמה טובה שקורנת ממך לכל עבר.

אין שום דבר אחר שאני מצליחה לדמיין, ואולי ההסבר טמון בכך שאין שום דבר אחר שאני רוצה לדמיין.

רק את שנינו במיטה שלי, כשאתה ישן כמו גוזל, שמור ובטוח ומוגן, כאן, איתי, בעורף.