אני -

אריאל.

ואני תמיד אהיה -

אריאל.

ולא משנה עד כמה אני אוהב את עצמי, או אשנא את עצמי, אני לעולם אשאר -

אריאל.

ולא משנה עד כמה אחרים יאהבו את זה, או ישנאו את זה, אני עדיין אאלץ להישאר עם -

אריאל.

אני יודעת מי זאת -

אריאל.

אני יודעת מה יש ל -

אריאל.

אני יודעת גם מה אין ל -

אריאל.

אני יודעת איזה מין בן אדם היא -

אריאל.

ואני בוודאי יודעת איזה מין בן אדם היא לא.

ברגע שמישהו מספר לי שקרים על עצמי, אני מסוגלת להתפוצץ, ואני אכן מתפוצצת.

ממש כואב לי הלב, וממש מתחשק לי לבכות.

אל תחשבו, ולו לרגע אחד, שאתם יודעים יותר טוב ממני מי אני.

ואל תחשבו, ולו לשנייה, שיש לכם את הזכות להצמיד לי תכונה שאין לי שום קשר אליה, כי זה פשוט, מבחינתי, השקר הכי מגעיל וגס שאפשר לספר לי, ובנוסף זה מראה לי שאתם לא באמת מכירים אותי.

תפסיקו לחשוב שאתם לחלוטין מבינים את ההיגיון שלי, ותפסיקו לחשוב שההיגיון שלכם הוא ההיגיון הצודק.

לקרוא לי אגואיסטית, או מפונקת, או מתנשאת, או אדישה, או שקרנית, או מתחסדת, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לי.

אני לא אסבול אדם שבלי שום בושה מסתכל לי בעיניים וקורא לי בשמות שאני לא. כשעושים את זה אני מרגישה שאני מתרוקנת, שנגמרות לי המילים ושאין טעם להגיד יותר שום דבר, כי האמת שאני מנסה להילחם עליה פתאום נראית חסרת טעם.

זה מקומם, זה חורה לי, זה מרגיז, זה פוגע, זה מעליב, זה שובר את הסבלנות שלי ואת כמות הדברים שאני מסוגלת לספוג, וזה מאכזב.

בנוסף, אני לא צריכה את האישור של אף אחד כדי לפחד, כדי להרגיש רע, כדי לא לרצות משהו, ואני לא צריכה שיאשרו לי את הדברים שגורמים לי להרגיש ככה.

אף אחד,

אף אחד,

אף אחד,

אף אחד,

אף אחד,

לא יספר לי,

מי היא -

אריאל.

ואני שונאת לכתוב דברים כאלה.

אני שונאת להגיע למצבים שאני כל כך כועסת שאני לא מסוגלת להרשות לעצמי לכתוב משהו קצת לא ברור ומעורפל.

אני שונאת להגיע למצבים שאני צריכה לכתוב במילים ברורות וישירות שיבהירו לכולם כמה דברים, ושאם אני לא אעשה את זה אני אתמוטט.