החל מהשבוע שעבר נכנסתי רישמית לחודש התשיעי,
שזה אומר שאני עלולה ללדת בכל רגע עד התאריך המשוער 11.04 (שזה יוצא יום אחרי ליל הסדר)
לא מוצאת את הזמן להתרגש לקראת הלידה, כי אני ואלכס בשיא של מעבר בית.
לפני כשנתיים קנינו בית מקבלן, ורק השבוע קיבלנו את המפתח..
כל יום זה מרתון מחודש מול ספקים שונים בבית - מזגן, גבס, הובלות של רהיטים, מקרר, תנור, התחברות לגז, כבלים, אינרנט, ארנוה חשמל, מה לא....
אבל כל יום סוגרים יחד עוד פינה. כל יום משהו משתנה בחלל הקסום והחדש שלנו שגורם לנו להרגיש בבית, ולחיות את החלום שתמיד חלמנו.. בית משלנו.
גם החדר של צ'וצ' מתחיל לקבל צורה...
(אנחנו לא מאלו שקונים אחרי הלידה בגלל אמונות תפלה... כי הן תפלות בעניינו, וגם בדקנו, אין שום איסור לגבי זה ביהדות)
וגם בשונה משאר הזוגות הצעירים שבילד הראשון קונים חדר שינה קומפלט ברשת מוכרת כמו שילב/מוצצים ובמועד הלידה ומקבלים הכל הביתה....
אז אנחנו החלטנו לעשות חכם יותר...
לא חסרים רהיטים שמורים אצל אנשים שמוכרים ביד שניה. ככה אנחנו מרוויחים רהיטים וחפצים במחירים משמעותית זולים יותר.
יד שניה זו לא מילה גסה.
אז קנינו מיטת תינוק, שידת החתלה, עגלה וסלקל..
קנינו לו גם כמה דברים מתוקים ליציאה מבית החולים, כמו חליפה חמימה, שמיכה, כובע, חיתולים בקבוק ושאר דברים שהמוכרת דחפה לנו, והכל הרגיש חשוב. חחח אין לזה סוף.
בשלב הזה של ההריון אני צריכה כבר להסתובב עם "תיק לידה" עלי, למקרה שירדו לי המים.
אבל למען האמת התיק הזה נבנה בשלבים... ורק היום סיימתי להשלים אותו.
הפחד הכי גדול שלי, זה שזה יתחיל לקרות כשאלכס בעבודה (קריית גת-ב"ש זה מרחק של 20-25 דק' נסיעה ברכב)
אבל מאמינה שבסופו של דבר הכל יסתדר.
אני תמיד בלחץ, תמיד מודאגת, מוטרדת, חסרת סבלנות.. לגבי הכל.
אבל שמה לב שלכל דבר יש סיבה, וכל דבר בא בעיתו. ואיך שהוא הכל תמיד בא בול בזמן!
יש מי ששומר ומשגיח.
תמונת אולטרסאונד עדכנית.. תצלום פנים בתלת מימד.
לבנתיים אני מזהה שפתיים ואף שלי, נקווה שיקבל את העניים של אלכס.. אבל הכי חושב שיצא בריא :)
בין השגרה העמוסה והמרתון האינסופי של החיים.. עצרנו בשדה ירוק וקסום כדי לתעד את הרגע...
צילום: נחלה אייל
הצצה קטנטנה מהבית החדש :) :)
ספייק מוסר "היי" ואנג'ל מאחור עדיין חולם...
כינוי:
*+*+מורנית+*+*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
