הבלוג הזה די מת. (וישראבלוג בכללי)

לכן קצת מבאס לעדכן כאן...

בכל אופן

שבוע #12 עבר בהצלחה

שזה אומר שסיימתי את השליש הראשון של ההריון

ללא הקאות

ללא בחילות מלהריח שוקולד או קפה

בקיצור ברוך ה'

ביום חמישי שלפני ראש השנה- עשינו במשרד הרמת כוסית ונפרדנו מחן הכותב שלנו במשרד

ניצלתי את ההזמדנות שכולנו יחד, פיטמתי אותם בעוגת ביסקוויטים שהכנתי.... וסיפרתי להם את החדשות :)

-

בראש השנה עצמו סיפרתי גם בשולחן החג.. אבל רק אחותי ואחי נדב היו (כמובן והמשפחות הקטנות שלהם)

למחרת הגיע אחי חביב ואשתו, סיפרתי גם להם

בצאת החג התקשרתי לאחי ליאור וסיפרתי גם להם..

ובזה סימנתי וי על החבר'ה בעבודה והאחים שלי..

שבוע #13

שקיפות עורפית.

בדיקה שכל הריונית עוברת בשלב הזה.

התינוק בשלב הזה אמור להיות כבר באורך של 7-8 ס"מ כאורך האצבע שלי.

לא באמת מעכלים את הדבר המופלא הזה שגדל לך בבטן עד שאת לא עושה אולטרסאונד.

ראיתי תינוק... עם ראש, עמוד שדרה, אף, רגליים, ידיים...

זז בלייב על גבי מסך הטלויזיה ... בועט קצת ברגליים, מקמר ומיישר את הגב.. באמת דבר מרגש!

הוא היה נראה כ"כ ברור ואפילו היה נראה קצת דומה לאלכס.

*חייבת לציין שאני עוד לא יודעת את מין העובד, והשימוש בלשון זכר רק מטעם נוחות, וגם מתוך אינטואיציה שלי*

חבל שהרופא הדפיס לי תמונות לא פוטוגניות שלו..

וזה בגלל שכל מה שעניין אותו זה לתפוס אותו מהפרופיל שוכב על הגב כדי לצלם לו את העורף (זוהי מטרת הבדיקה, שקיפות עורפית)

בודקים בעצם את המרחק בין סוף עמוד השדרה לבין סוף העורף שלו.. כי ע"פ הסטטיסטיקה ניתן לגלות מומים וכו'...

אבל זה כמובן ודאי רק ב-80% ורק בשלב הזה של ההריון. בכל שלב אחר הבדיקה תהיה לא רלונטית.

בקיצור התמונה פחות פוטוגנית ממה שבאמת הוא היה שם על המסך...

עד לכאן להפעם...

נשתמע