זמן רב לא נכתב שום דבר בבלוג,

אולי זה מפני שהפייסבוק והאינסטגרם כבשו את כולם, שפוסט-תמונות בישרא כבר פאסה..

על כל פנים, התגעגעתי אז באתי.

אולי דווקא בבגלל שכל כך שקט כאן, שלא כמו ברשתות החבתיות, אמצא כאן פיסה פרטית לכתוב שעל ליבי.

אבל רגע לפני שאני מדברת על פשר הכותרת של הפוסט,

בא לי לעשות קצת סדר בכל התקופה שזנחתי את הבלוג (כן, כן, זה הולך להיות נוסטלגי בטירוף!)

אז בדצמבר 2006, הזכרתי את אלכס לראשונה בפוסט הזה וברוך ה' מאז אנחנו עדיין ביחד

במרץ 2007, התחפשנו בפורים לחתן וכלה

בנובמבר 2014, באמת התתחתנו 

באוקטובר 2015, אני ואלכס חזרנו יחד בתשובה.

אני יודעת שזה לא שגרתי, וכולם בזמנו שאלו אם קרה ומשהו.. ובכלל.. חשבו שאני השפעתי עליו כי אני המרוקאית שבנינו..

אז לסיפור המתומצת:

בשנה שעברה נתקלתי איזה ערב בסרטון ביוטיוב על נער (חילוני לגמרי) בן 15, שחווה מוות קליני בסוכות,

וחשף קצת על העולם הבא.. הדבר כשלעצמו עורר בי את הסקרנות לחפש תשובות על מלא שאלות ותהיות שהסתובבו לי בראש.

בעלי שהוא מאוד סקפטי, חיפש וחקר מהפן המדעי יותר... וככה לאט ובזהירות התחזקנו (ועדיין אנחנו בתהליך של החזרה בתשובה)

אגב, רק מחמישי האחרון, אזרתי אומץ והתחלתי ללכת עם כיסוי ראש מלא.

לא צעד פשוט בכלל, אבל לגמרי באמתי מוכנה נפשית.

עדכון נוסף, שחשוב לי לציין (ולא קשור לאלכס משום מה)..

בדצמבר 2015, קיבלתי את הדיפלומה שלי בטקס הנדסאים במכללת ספיר.

הייתי חייבת לציין זאת כי הפוסט האחרון שלי בבבלוג הזה מתברבר על דברים של הלימודים.. וחשוב לי לציין

שברוך ה' עברתי את זה בשלום!

להלן כל הקבוצה התומכת שהבאתי איתי: בעלי, קסניה חברתי הטובה ואת ההורים שלי שהיו גאים בי

אז מה עוד השתנה מאז שעזבתי כאן?

אממ...

יש לנו זוג כלבים שהם כמו ילדים... אוהבים להתכרבל במיטה/בספה/כל חור וזהו בעיקרון..

ספייק מימין, ואנג'ל משמאל

 
אגב, הם קרויים על שמות הערפדים ספייק ואנג'ל מהסדרה הנוסטלגית באפי ציידת הערפדים

מצרפת תמונת תזכורת למי ששכח/לא מכיר 

את אנג'ל אגב, קיבלתי מתנה מאלכס ליום הולדת 20 שלי. אחרי שהכלב שלי באדי נדרס, הייתי שנה וחצי עם חלל בלב והוא ידע שכלב זה בדיוק מה שאני צריכה.

אז אלכס לקח אותי בהפתעה לאיזה יום אימוץ, ובחרתי את הגור הכי קטן וחמוד, שהיה אגב מפוחד מאוד אבל התרגל מהר מאוד לבית החם שלו.

שנה אחרי, נתקלנו בספייק ברחוב בשכונת המגורים שלנו, לגמרי עזוב ובודד.. גור שרץ אחרי כל עובר-אורח שנתן לו קצת חיבה (וגם למי שלא)

מאוד ריחמנו עליו וצירפנו אותנו באהבה לחיק המשפחה. ומאז.. (אנג'ל בן 6 וספייק בן 5) הם חלק ממשפחת יעקובסון :)

טוב אז אחרי שסיימתי לעדכן ככה על רגל אחת...

אני אחזור לכותרת של הבלוג.

באוגוסט 2016, גיליתי שאני בהריון

ורק כדי להיות ממש ממש בטוחה, קניתי עוד שתי בדיקות של חברה אחרת. וזו התוצאה.. כולן חיוביות 

ההתרגשות כמובן היתה בשיאה, אבל לא כמו שציפיתי...

כי כל החוויה וההתרגשות הזו היתה מלווה בהמון המון איפוק

אני ואלכס פחדנו סתם להתלהב ואז להתאכזב..

אז הוא מבחינתו עד שלא עשיתי בדיקת דם... הוא לא באמת מעכל שנקלטתי.

אז עשיתי בדיקת דם, ומצב ההורמונים שלי בדם אישרו שאכן אני הרה.

רופאת המשפחה שלנו היתה הראשונה שאמרה את זה באופן רישמי "מזל טוב! אתם הולכים להיות הורים" :)

אז אחרי שהרשנו לעצמו לשמוח, ולפתוח שמפניה (שאלכס שתה אותה לבד)

הגיע בדיקת האולטרסאונד הראשונה.

יום לפני שבוע#6

מדובר בשלב כל כך מוקדם שכדי לראות אותו יכולתי רק דרך אולטרסאונד וגנילי.

בכל אופן, רואים בתמונה בצד עיגול שחור, שזה הרחם שלי, ומשהו קטן בתוכו שזה צ'וצ'קו.

אני ואלכס היינו בדיוק לקראת סוף צום תשעה באב, שהיה לא קל לשנינו.. בייחוד בשעות האחרונות.

אבל ממש כמו קסם, בשניה שמסך הטלויזיה אצל הרופא נדלק וראינו את האולטרסאונד, שנינו התרגשנו בטירוף והתאוששנו לגמרי מהצום.

למעשה, אלכס כל כך התרגש, שלמרות שהרופא הדפיס לי את התמונה,

הוא עשה סלפי זריז, ואמר בגאווה שזה הסלפי הראשון שלו עם הילד שלנו  

// כמה פרטים יבשים על שבוע#5 //

הגוף שלי עובד שעות נוספות בגלל חילוף חומרים ופעילות שונה של רוב מערכות הגוף

וזו הסיבה לתחושת העייפות שכל הזמן הרגשתי, הגוף מותש.

לגבי העובר הוא בגודל של 1.5-2.5 מילימטרים!

יש לי האמת תמונת אולטרסטונד נוספת,

משבוע#8 - שזה בעצם בדיקת אולטרסאונד ראשונה בשליש הראשון להריון, שבודקת שלעובר יש דופק.

ותודה לאל יש דופק.

סופרים אגב את ההריון בשבועות, מכיוון שכל שבוע הוא קריטי לעובר והוא עובר כל כך הרבה שינויים משבוע לשבוע, שלספור בחודשים זה פשוט כללי מידי.

בכל אופן בשבוע השמיני רואים שהרחם גדל לגודל של אגרוף של יד, והעובר בגודל קטנטן של אפונה.

הייתי בכיף סורקת את התמונה אבל אני לא מוצאת אותה. אנחנו בתהליך של מעבר דירה, זה בטח באחד הארגזים...

// קצת על שבוע#8 //

קודם כל חלים אצלי שינויים פיזיים כמו גדילת השדיים. עליתי טיפה במשקל למרות שלא רואים עליי שאני בהריון

העובר כבר בגודל של 13-16 מילימטר, שזה פלוס-מינוס גודל של דובדבן, והמוח שלו מתפתח

ברגע זה, פתחתי שבוע חדש

שבוע#11 - שזה חודש שני

אין לי תמונה עדכנית או משהו מעניין לספר... זה קורה ממש ברגעים אלו ממש

האמת שבעוד שבועיים אנחנו עוברים דירה, חזרה להורים, למשך תקופה לא מוגדרת (של חודשיים עד חצי שנה)

למעשה עד שנקבל מהקבלן את המפתח לדירה שקנינו.

אז המעבר קורה בעוד שבועיים, שזה ראש השנה, שזה יהיה שבוע #12 (חודש שלישי) שאליו אני כל כך מחכה

כדי לספר לאחים שלי שאני בהריון, ולספר בעבודה לבוס שלי ולחבר'ה שם...

אני מתאפקת מאוד, בנתיים בעבודה הם סובלים ממני מהתקפי רעב פתאומיים, רגישויות יתר, וחוסר סבלנות.

וואו זה פשוט לא יאמן כמה מחוסרת סבלנות נהייתי. אבל אני מודעת לעצמי ומנסה להימנע..

בכל אופן, // בגעים אלו ממש //

הגוף שלי מייצר תוספת של 1.5 ליטר דם יותר וגם הלב שלי עובד שעות נוספות לייצור הדם לתנאים טובים בחממה.

העובר שמשקלו 7-12 גרם, מתחיל לנשום ולנשוף כמויות קטנות של מי שפיר כדי שיעזרו לו לפתח את הריאות

ואוזניים קטנות וחמודות מתחילות לגדול בצידי הראש.

הבדיקה הבאה שלי, תהיה בעוד כשבועיים לבדיקת דם + שקיפות עורפית..

נתראה בפוסט הבא..

אשמח לתגובות..

מורן.