קר/חם לי, משעמם לי, אכלו לי,שתו לי...

כן

מי שמכיר אותי מתפוצץ מצחוק רק מלשמוע את זה

יש לי משהו נגד ספורט, נגד לעשות ספורט לא נגד לראות אחרים עושים אותו. בייחוד אם מדובר בלעשות ספורט בפומבי. אבל תמיד אני מנסה להתגבר על כל מיני חומות מטומטמות שאני שמה לעצמי.

בת דוד שלי שכנעה אותי לבוא איתה לנסות שעת אירובי ב15 ש"ח.

יאללה, מה היה לי להפסיד, הרגע בזבזתי יותר מאלף על כלום (אגב, בטעות דרכתי על הכרטיס של הלייפסטייל ושברתי אותו.. עכשיו אני בטוח אצטרך ללכת לבנק בשבוע הזה..)

הלכנו ברגל 10 דקות והגענו לשם. כבר הייתי צריכה ללכת לשירותים אבל לא היה נייר טואלט והחלטתי להתאפק (מה לעשות, אני עדיין בחורה)

בכל אופן מולינו נעמדה רוסיה עם איפור מזעזע וביגוד תואם (בת דוד שלי אמרה שבד"כ המדריכה הזו שם עם אותה חולצה ואותו מכנס ודווקא עכשיו החליטה להחליף - מה לכבודי?)

ובדקה אם אני יודעת רוסית (זה כבר בישר רעות)- התשובה באופן כללי היא כן, אני יודעת. לא, אני לא סובלת את השפה הזו ומשתמשת בה רק כשאין ברירה - רק מול מבוגרים שלא יודעים שום שפה אחרת.פשוט מעדיפה להשתמש בעברית או באנגלית.

שנמשיך? נמשיך.. לקחתי מזרון והתחלתי מסתבר שכבר חודשים היא עובדת עם הנשים שם (בעיקר בנות 14-16 ובנות 40+ ) על רוטינה לא ברורה שהיא לא טרחה להסביר ואני לא הבנתי מתי מגיע הסיבוב ומתי מגיע הכיפוף

היה די משעשע להבין מה הולך מסביבי, בייחוד בהתחשב בעובדה שחצי מהזמן לפחות שמעתי הוראות ברוסית על רקע מוזיקה דומה כשכל המתעמלות (?!?) נמצאות בפוזות שונות ומשונות שלא ברור איך הן הסכימו להימצא במצב כזה פדחני. בייחוד בהתחשב בעובדה שלפחות רבע מהתרגילים לא עשו שום דבר לשרירים/שומנים שהיו באותו אולם ספורט מושכר.

אין ספק על הזוועה אני לא אחזור, בייחוד בהתחשב בעובדה שהיא העלתה לי עוד כמה טראומות ילדות. נזכרתי שניסו ללמד אותי בגיל 5 בלט וכשכולם עשו את התנוחה הזו עם הרגליים ואמרו לפנות לימין , רק אני הכי קטנה שלא ידעתי מה זה ימין ומה זה שמאל כי כל הזמן הסבירו לי שימין זה היד שכותבת (נו באמת, בגיל 5 עדיין לא כותבים!!) הסתובבתי שמאלה והמורה לבלט צרחה עליי.(נראה לי שמאז פיתחתי אדישות למי שמחליט שלהרים את הטון זו הדרך להשיג/ללמד דברים).

וזו לא הטראומה היחידה! בעברי הצעיר לפני כעשור (אוח אני זקנה) הייתי בהתעמלות קרקע. דווקא הייתי נורא מוכשרת בכל הבלאגן של גלגלון , סלטות, גשר,קורה,אפילו עמידת ידיים לא היתה מפחידה אותי (רק זו שעושים מול הקיר) כשאחרי 3 שנים הגיעה מורה רוסיה להתעמלות אמנותית ואמא שלי החליטה שמרוב שהבת שלה כשרונית הגיע הזמן לעבור לתחומים אחרים.

אמי היקרה רשמה אותי לשנה בהתעמלות אמנותית. זו עם הכדור והסרטים וכל השטויות עם העיוותים בידיים..

לא, לא נהניתי בכלל, זה הוריד לי את כל החשק להתעמל,זה התבטא למשל בעובדה שאחרי פסח כשהגעתי לחוג הזה המורה שם שאלה איפה הייתי בשבועיים האחרונים ואני עניתי בשיא הרצינות - "מה , אין חופש פסח?" זו היתה פשוט קללה. מה גם שרציתי לחזור להתעמלות קרקע אבל כבר הייתי בפיגור שם.

בכל אופן כל הטראומות עלו, שכחתי מהן לגמרי. החלטתי - שאני ומורות רוסיות לספורט לא מסתדרות טוב, אפילו להיפך.

ממחר - ספורט עם קסטות בבית.

אגב - הארוחה המשפחתית היתה נחמדה מאוד

ובבוקר? שוב לעבודה (התרגלתי לחופש)

לגבי התספורת החלטתי שאני בכל זאת עושה אותה - אבל בשבוע הבא..