קר/חם לי, משעמם לי, אכלו לי,שתו לי...

היי לכם

חודש חדש התחיל לפני שבוע – איך עבר עליכם בינתיים?

(תסלחו לי שזה לא פוסט על העבודה שהייתה, אין לי כח לנתח את מה שהיה שם כרגע)

עדכון קצרצר לגבי חיפוש העבודה- למשרה שסיפרתי עליה לא התקבלתי עקב "אי התאמה לפרופיל שהם מחפשים" אני ממשיכה להתראיין למגוון משרות ובהרבה מקומות בארץ אבל ההתמקדות היא יותר לאזור חיפה כי הסיכויים גדולים יותר שלשם אנחנו נעבור במהלך אוקטובר (אוטוטו צריכים כבר להתחיל לחפש באמת גם דירה). אני מוכנה להקשיב להצעות באזור המרכז אבל אני אלך על האופציה הזו רק אם הן יהיו באמת אטרקטיביות. כמובן שאני מחפשת משרה מלאה אבל אני מוכנה לעבודה במשמרות.

הכיוון הוא למגוון כיוונים שיתנו לי צ'אנס בחברות גדולות להמשיך למקומות טובים יותר –

שרות לקוחות (עדיפות למסלולי עתודה ניהולית),

משאבי אנוש (אבל לא תפקיד שהעיקר בו הוא מיון/השמה/גיוס כי מהתפקיד האחרון הבנתי שזה ממש לא מעניין אותי מספיק כדי לשרוד),

בנקאות (אין לי יותר מידי הסבר לזה מעבר לניסיון לפתוח דלת לתחום נוסף)

ואדמיניסטרציה (בחברה גדולה שיש לי אפשרות להתקדם בה וליצור קשרים חשובים).

איפשהוא אני מרגישה שזה באמת לא משנה לאנשים בשוק זה שיש לי תואר שני וניסיון לא מועט בתחומים האלו (למעט בנקאות) רק שהניסיון הוא בעיקרו צבאי. אז נכון שעולם המונחים קצת שונה אבל ההתנהלות היא בבסיסה זהה לחלוטין (תתפלאו אבל זה נכון, לפחות לגבי איך שאני התנהלתי –לעומת מפקדים אחרים שהתנהגו כאילו יש להם שליטה אבסולוטית על האנשים תחתיהם אבל לא ניכנס לזה).

די מבאס אותי אבל אני כבר מחכה להתחיל במקום חדש, ללמוד את הסביבה, את התפקיד, להתמקצע, להרגיש סיפוק מאינטראקציה עם אנשים חדשים... לא טוב לי עם הלהיות בבית אבל אני בעיקר מחפשת עבודה ולא מגרבצת אז זה בסדר.

מחר יש לי ראיון בקריות, מחרתיים בת"א ואיפשהוא באמצע אני צריכה לעבור על העיתונים ומאות (לא בצחוק) האתרים באינטרנט ולשלוח קו"ח למשרות החדשות. אני רוצה גם לעשות סבב טלפונים בחברות השמה באזור חיפה ולהתראיין שם. לא כל החברות מפיצות את ההצעות שיש להן ע"ב קבוע אז אי אפשר לדעת מה יהיה להן להציע.

בינתיים גם החבר התחיל לחפש עבודה (הוא משתחרר מהצבא בסוף החודש אחרי 6 שנים- עתודאי גם כן רק בתחום אחר) אז העניינים מעניינים בלשון המעטה.

לנושא אחר – נ' מקנדה הגיעה לביקור בארץ לפני 3 שבועות (או 4?!) והיא עוזבת חזרה ביום שלישי.

לשמחתי הצלחנו להיפגש לא מעט אבל איתה זה כנראה לעולם לא יספיק גם אם זה יהיה הרבה. וואו כמה שאני מתגעגעת אליה. בכל פעם שאני רואה אותה זה נראה כאילו הרבה מידי זמן עבר (גם אם נפגשנו יומיים קודם).

הפגישות לא היו יותר מידי ארוכות בביקור הזה – בפעם הראשונה ראיתי אותה ביום שהיא נחתה בארץ – חצי שעה ישבנו רק כדי להגיד שלום כדי שהיא תמשיך לנוח. בפעם השנייה יצאנו יחד לבית קפה בערב לבערך 3 שעות, בפעם השלישית לא הסתדר לנו כל כך הלו"ז אז נפגשנו שוב רק לחצי שעה לקפה בארומה ובפעם הרביעית שהייתה בעצם ביום רביעי האחרון עשינו יום שלם (מבערך 10 עד בערך 18) של הסתובבות, בתי קפה ושופינג איתה ועם אח שלה הקטן (לא כל כך קטן- בן 22).

אני מקווה שאנחנו נספיק להתראות לפני שהיא תעזוב למרות הראיונות שלי. כרגע היא באילת (בפעם השנייה בביקור הזה) והיו לה המון אירועים בארץ (המשפחה הגדולה של בעלה עדיין בארץ וזה היה מאוד דחוס) מה גם שהפעם אני כבר לא גרה בעיר שהיא נמצאת בה אלא במרחק של שעה ורבע אז אני בטוחה שהיא מעריכה את המאמץ להגיע ולראות אותה.

השינוי הכי גדול הוא שבמהלך השנתיים האחרונות (מאז הביקור האחרון) אני הספקתי להשתחרר מהצבא, לעבור חוויות שונות, לעבור מהדרום לנתניה עם החבר, להיות מפוטרת ולחפש עבודה מחדש והיא הספיקה להיכנס להיריון, ללדת ולגדל ילד מקסים (אז בעצם היו מגבלות גדולות יותר לגבי המפגשים) ובאמת שהיה לי כייף לפגוש אותו ולראות אותו. אני כל כך שמחה בשבילה (אבל אני עדיין לא בראש הזה של ילדים, גדול עלי, אני שמחה להיות רק דודה בינתיים).

הבעיה היא שהספקתי לקנות רק לילד שלה מתנה אבל לא לה. לילד קניתי כמה ספרים ישראלי- דירה להשכיר, אליעזר והגזר ועוד סיפור שאני שכחתי את השם שלו. למרות שזה פחות מתאים לגיל שלו זה לא יכביד על המטען בטיסה וזה תמיד טוב שנמצא. היא אהבה את המתנה. לה הספקתי לקנות יומן ישראלי ולשלם על הבית קפה אבל מבחינתי זה לא נחשב למתנה אלא "כדרך אגב". לא נעים לי עם זה שלא הבאתי לה מתנה אבל אולי כדאי למצוא לה משהו שאני יודעת שהיא תאהב ואז לשלוח לה את זה לוונקובר... לא נורא. אני לא מאמינה שאני לא אראה אותה שוב שנה-שנתיים. אנחנו חייבות לנסות להפוך להרגל את המיילים ולהפסיק רק לדבר בטלפון אחת לכמה חודשים.

ועכשיו, לפני שהשבוע החדש מתחיל  עוד מתכונים-בפוסט הקרוב כי הנוכחי כבר ארוך... תראו אני יודעת שהרבה מכם לא ממש מתעניינים בזה, אפילו לא מציצים, ושהפוסטים האחרונים היו בערך שעמום אחד גדול אבל אני חיה ונושמת ומבלה בעיקר עם החבר שזו שיגרה טובה (באמת שלא מתלוננת) ובנוגע למתכונים אני רוצה לעשות "ויש" על אלו שעשיתי עד עכשיו – מה שאומר שמחכים לכם נכון לעכשיו עוד 4 פוסטים כאלו חוץ מהנוכחי אבל אח"כ יהיה רק מתכון אחד או שניים אחת לתקופה אז זה באמת יהיה נוח יותר (לפחות לי)...

בקיצור – אני מקווה שתשרדו.

החבר צריך להתעורר – התכנון להיום – גיחה לג'חנון אצל סבתא שלו בת"א ואח"כ מסע שופינג בבילו ברחובות (צריך לנצל את הנקודות קבע), קפה עם נ' (אחרת) ואם יהיה לנו כח אולי סרט (הסודות).

אגב ראינו אתמול בלילה את מת לחיות 4 –מעולה!!!! אני משוגעת על ברוס..

     1

                                         2

                                                                               3