היצור עטוף הכותנה האדומה המשיך ללכת, למזלי לא הבחין בי ועבר לידי כאילו כלום. אך בעת שהתרחק הסתקרנתי והבחנתי שנשמע ממנו קול ציפור, מעין שריקה עריבה שכזו. החלטתי שאלך מעט אחרי היצור כדי לראות מה מעשיו ביער. ביער סכנות רבות, אך לי אוייבים אין, רק אולי העכבישים הרעבים, פרט להם, כל בעלי החיים מאירים לי פנים כיוון שגם אלו הטורפים לא מעוניינים ביצור זעיר כמוני. העצים לעומת זאת הם חברי הטובים ביותר אך לעיתים גם אויבי הגדולים ביותר, מרב גודלם העצום לעיתים נופלים מהם עלים ונושרים מהם ענפים מרב זקנה, ואני לא מעט נותרתי תחת עלה כבד עד שהגיעה רוח חזקה לעזרתי.
באופק ראיתי את היצור האדום, שהרחיק עד מאוד, צעדיו גדולים בהרבה משלי, בקצב הזה אאבד אותו. לכן הבטתי לאופק, והבחנתי שענפי הפספילורה הארוכים מצאו דרך בין כל היער. תפסתי ענף פסיפלורה, והתחלתי להתנדנד, תפסתי בענף הבא וכך התקדמתי במהירות אל עבר מעמקי היער כשהתחמקתי מעלי שלכת וענפי זקנה.