זה הייה יום שישי רגוע... נסענו לעיר לשתות את הבירה הקבועה שלנו במקום הקבוע שלנו. הוא נהג - אספנו את חברתו בדרך..היא ישבה מאחור והתעסקה בנייד שלה בקדחתנות.
המקום הייה כמעט בתפוסה מלאה, סימון לשלום אל הברמן, אל החברים הקבועים שישבו בשולחן הקבוע, ואל קבוצת הבנות שישבו בפינה הימנית של הבאר וציחקקו כמו שרק קבוצת בנות יודעות. החלטנו להתבדל מכולם ולשבת שלושתינו על הבאר, ישבתי באמצע והתחלנו לדסקס על השבוע שעבר ועל מה התוכניות לרגילה הבאה...
איבדתי עיניין בשיחה... הייתי שקוע ביצירת המופת שישבה בפינת הבאר... לא הבלונדינית בחבורה ולא בהיא שסיפרה אפיזודה בלהט, אבל ללא ספק בהכי יפה ואולי הכי שקטה בקבוצת הבנות. שתתה את הקוקטייל הנשי שלה דרך הקש השחור והקשיבה לסיפור המתגלגל בדריכות..פה ושם חייכה, זרקה הערה והמשיכה להקשיב...
נעצתי מרפקים בשניהם במקביל ולא הסרתי את מבטי ממנה ופניתי אליהם: "מה אתם אומרים, המשפט הקבוע יעבוד איתה?"
הוא היסס..ואמר: "כנראה...יש מצב, היא נראת הטיפוס שזה יתפוס...אבל תצטרך לעבוד קשה איתה.."
היא לא הסכימה פה אחד ואמרה שצריך לשנות את הנוסח למשהו מעודן יותר...
אחרי דקה ורבע היה פתק מנוסח מחדש מוכן לשילוח יחד עם צ'ייסר התפוח הרע בעזרת הברמן...
היא הסתכלה על הברמן בהפתעה, הוא סימן לה בתנועת ראש קלה לעברי, החליפו כמה מילים...והלך.
כשפתחה את הפתק, תוך כדי הקריאה נמתח חיוך רחב על שפתיה. זה אמר הכל...
לגמה את הצ'ייסר - סיימה את הקוקטייל בשלוק אחרון ארוך במיוחד, סידרה את שערה בזריזות, לקחה את התיק הקטן שלה והתקרבה לעברי...
הם עשו מחווה ופינו את כסאותיהם ופנו אל החברים שישבו בשולחן הקבוע... היא התקרבה, והצגתי לה את הכסא שלידי לאות הוקרה..
- "אני מתנצל על הפתק..זה..משהו חדש בשבילי.."
- "אתה לא צריך..זה ממש מקורי לשם שינוי.."
- "שלום לך, אני מייסטר..."
- "הווו אתה מהרשמיים...שלום גם לך, אני מייסי"
כאן נכנסתי למערבולת הווירטואלית של מילים יפות ושיחה זורמת ועוקצנית.
היא מבוגרת ומנוסה ממני בכמה שנים בודדות אבל ההבדל הוא עצום וההרגשה מדהימה ומיוחדת...
יש לה יכולת פנטסטית להגיד את המילים הנכונות וליצור רצף של שאלות חדות ורגישות שנוגעות בכל קצוות העצבים.
הרגשתי כאילו אני תחת חקירה - אך החוקר יושב על כיסאי שלי... משהו הדדי ונטול מניפולציות שכזה...
לאחר חצי שעה של שיחה צפופה היא אמרה: "אני תכף חוזרת..." קמה מהבאר והלכה לכיוון השירותים
הסתובבתי אל השולחן הקבוע, החברים לא היו שם, הסתכלתי אל הצד השני..חבורת הבנות לא היו שם, המקום הייה ריק לחלוטין...
לא הברמן, לא המלצריות אף אחד לא הייה שם.... לרגע לא הבנתי מה קורה..הכל הסתחרר והתערפל...
שמעתי צפצוף מהדהד ומרוחק בתוך הראש... משהו מוזר...לא ברור...
התעוררתי.
השעה היתה 05:17...... אחד החלומות שכובים עליהם סיפורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fresh Green Freedom