Vibe

ישבנו יחדיו בחדר שצבעו המרכזי סגול. החשכה הפכה הכל לשחור ולבן.

שערך הפרוע, עינייך המאופרות, עורך הבהיר והבעת פנייך. כל אלו זעקו מתוכך אלי - רנסנס..!

משום מה הרנסנס עלה לי כאסוציאציה. דווקא הוא..

השתיקה שהפכה רועמת והצבעים שעל הקיר הפכו אפורים כאילו שאבו מתוכם את המילים.

נותר רק חיבוק... ולחישה.

האוויר הייה דחוס וכבד יותר מתמיד, שוב-פעם מהלך הריאות מתקצר וחנק עולה בגרון יחד עם היסוסן של דמעות.

גיששת אחריהן...באצבעותיך הרכות והחלקות את הטיפות המלוחות.. 

את שובלן שהשאירו מצאת וייבשת. בנשיקה רכה השבת את החיוך לפני.

זה לא תם. לא כל כך מהר.

אני.....