Vibe

ימים של שרב. אני לא אוהב אותם, בטח שלא ילדים - ובטח לא כאלה שעסוקים בלצרוח את נשמתם אל האוויר שגם ככה לא זז.

חופש ללא מנוחה וללא רגע דל של צלילות דעת. מחשבותי עמוסות בשאלות שלא מוצאות דרך ביטוי ותשובה.

רוצה להיות בטוח, לנוח על יסודותי בזוג. להיות לבד.

לחץ בחזה מסמל רעות על הבאת ופתרון לא קיים באופן שרירותי ונראה לעין. הייתי רוצה להיות הגיבור שיציל את היום שלך, אך ידי קצרות מלהושיע, דרכך אחת ומחשבותי שניות ומקבילות... כואב לי על תסכולך הגובר. כואב לי על אכזובתיך ממני.

כואב לי כל הגוף - הרגשת כבדות הנובעת מהאובך באוויר העמק הנעלם ובמישור הבלתי נראה.   דיכאון...

אני רוצה לעוף למקום בו האוויר צלול והטמפרטורה ממוזגת, מקום שבו אחוזי הלחות נחמוכים ונדרשות מספר שכבות לבידוד הצינה.

אני מסתובב בבית חצי ערום בניסיון לשאוב את קרירות אחר הצהריים בין שיעול לשיעול של התקררות עונות מעבר.

אין לי פיתרון, אין לי מוצא, אין לי סיפור לספר ולא רצון לרוץ בשדות הקצורים של פאתי הקיבוץ.

לא רוצה..פשוט לא..