זהו הסיפור שלי, כיצד בפעם הראשונה אחרי שבע-עשרה שנים לא ערכתי סדר פסח כהילכתו.
כידוע לכם (או שלא) הינני קיבוצניק כופר בתשעים ותשעה אחוזים מרמ"ח אבריי. את סדר הפסח היינו חוגגים באופן סדיר אצל סבי מצד אמא, אשר הינו אדם שומר מצוות וירא אלוהים. את הסדר היינו עורכים בביתם העצום של סבי וסבתי שבחיפה (פעם בשכונת "דניה" היוקרתית) סבי וסבתי, שני בניהם ואימי ילדתם השלישית והמשפחות (לכל אחד יש שלושה ילדים, גם לאמי) ועוד אורח או שלושה..
סדר פסח בכובד לכל דבר ועיניין - קריאת הגדה, היות וסבי (שיבדל לחיים ארוכים) שומר המצוות ניהל את שולחן החג, ובנו הבכור שמואל, שהינו גם כן איש דתי - לא פסחו על פסוק אחד ולא על חצי מזמור, תוצאותיה של הגדה ארוכה כהלכה יוצרת שעמום בקרב בני הגילאים הנמוך. אז בזמנים עברו היינו תשעת הילדים בהפרשי גילאים שלא עלו על עשר שנים... מכאן עולה חיפוש אפיקומן קדחני בכל חמשת קומות הבית..
ועכשיו אתם תוהים אם מישהו מצא את האפיקומן..אז כן. אבל אני זוכר רק פעם בודדת אחת שאני מצאתי אותו...
לאחר מכן, ארות החג המפוצצת שבה הוגשו מנות על גבי מנות חג פולניות על פי מיטב המסורת האירופאית וכמויות אוכל שלא היו מביישות שום בסיס צבאי. ארוחת חג ארוכה... ולאחריה דיבורים אופיינים לשולחן הקפה והקינוח הכשר למשפחת גולדמן..לרוב עינייני כסף, בטחון, פוליטיקה ואידיאולוגיה התנגחת בין ימין ושמאל.
זהו הסדר שאני זוכר ומתנהל באופן אחיד זה מכבר עשרים וחמש שנים!
בשנים האחרונות עברו סביי דירה עקב גילם המבוגר, בית קטן בעל מפלס אחד, שני חדרים-סלון-מטבחון המקל עליהם את ההתנהלות השוטפת של גיל הזהב. הבית נעשה צפוף בסדר הפסח ובכלל ככל שהתקדמו השנים הלכו ונעשו הדוקים יותר בני משפחת גולדמן היקרים לדתם היהודית והבקשות כבר נעשו מוגזמות, שלא נגיע לפני כניסת השבת, שלא נביא חס וחלילה משהו מהבית (בית קיבוצי לא כשר..) וכמובן שלאחר הארוחה עינייני הדיבורים הצטמצמו לערכי הכסף וההתנגשות בין הדת והשמאל.
אבי, שהינו אדם חופשי מדת, שאינו סובל כפיה כזאת או אחרת, החל מואס בשולחן החג האדוק - שאליו נוספו שני בניו של שמואל דודי, אשר התחרדו גם כן והיו מרצים ומטיפים לנו תורה מבית חב"ד ועד בית שמא"י עד צאת הנשמה..
סבתי, תמצית הפולניה האמיתית שתחיה גם כן היא חיים בריאים החלה מואסת גם היא עם השנים החולפות עליה בהכנות הקדחתניות של ההכשרה המיגעת והקשה של המטבח לכל בישולי הפסח וביתר שאת את הבישולים המרובים למספר רב של אנשים..
לפני מס' שנים, ממרום גילה המכובד אמרה לסבי שאינה מוכנה לבשל יותר את ארוחת הגח ושהוא צריך למצוא פיתרון חלופי. לאחר בירורים אחדים מצאנו את עצמינו מבלים את סדר הפסח בחדר האוכל של מלון קיבוצי ליד ירושלים. אותו הסדר גם כן נערך במשמעת דתית אדוקה ומיגעת וחזרנו לביתינו הקטן שבקיבוץ בהרגשה מרירה...
חזרנו למתכונת הסדר המקורית בחיפה קצרי סבלנות מהטפות מוסר ודיוני סכף סזיפיים, כך שרדנו עוד מס' שנים עם אוכל מיובא מקייטרינג כשר - עד שהשנה אמי הצליחה לשכנע את אמה (סבתי) שלא לערוך את הסדר במתכונת הרגילה ולמצוא מקום חלופי... בית הכנסת של סבי ודודי היווה את החלל הקדוש שם נערך הסדר כהילכתו האדוקה יותר מהאפיפיור עצמו. סבתי יצא נשכרת מההחלטה, רק הגעלת כלים בודדים לצורכי קיום לאורך שבועות החג, עיניין הבישולים שירד מכתפיה והשקט הנפשי.
כך השנה ערכנו ארוחת חג מצומצמת בעליל שכללה את סבי מצד אבא, אחיו הקטן של אבי, והמשפחה שלנו ללא אחותי הגדולה שעשתה את הסדר אצל משפחת בן זוגה... ארוחת חג ללא הגדה ללא אפיקומן, וללא גפילטע-פיש ורגל קרושה. כל אחד נשא ברכה קצרה לעצמו ולמשפחה ואכלנו לשובעה אוכל לא כשר.
סיפורי כופרים:
בסדר הפסח האחרון שערכנו בחיפה בשנה שעברה, לאחר שהכלים הרבים פונו למטבח ובני משפחת גולדמן ניגשו לתפילתם הארוכה של הפסח.. ניגשו אבי ואחותי הגדולה למטבח לעשות לסבתי הפתעה. כלי ארוחה נקיים לכבוד הפסח. בזמן שכל השאר היו עסוקים בדיבורים של אחרי האוכל והאדוקים בתפילתם - רעיון יצירתי של אחותי לקיצוץ זמן הרחיצה בשניים: שימוש בשני כיורי המטבח. הרי אחד חלבי ואחד בשרי.. ואי אפשר לעשות דבר זה.. אך מכיוון שהאדוקים היו בשלהם ואני התרוצצתי מהמטבח אל הסלון בכדי לרצות כל מי שחפץ בכוס מים או עוגית -מוות מקוקוס הצליחו אחותי ואבי לרתום את שני הכיורים למשימה ואכן הזמן שהם יצאו מהמטבח מחוייכים כי ידעו על דבר מעשיהם הייה בהחלט קצר.. כך השאירו בני משפחת עלי את חותמם בסדר הפסח הכשר (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fresh Green Freedom