עיניי מוסתרות בסביכות מוחי.

מחשבות מתפקעות מרוב מאמץ.

אף אחת מהן לא מוצאת מקום מספיק טוב לעצמה מבלי שתתפוגג.

כאילו מונחים בראשי פינות ענפים שחורים יבשים

מהסוג שמפוצץ מחשבות.

יותר מדי רישומים ואף ציור אחד גמור למכירה.

אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו גדול, ענק, אחרת.

אני מרגישה שבאה תקופה מצויירת.