בסוף כולנו נמות - מוכר לנו כעובדה.

רק אהבה מרפאה אהבה - מוכר לנו כקלישאה.

אני מקווה שכשאמות - מישהו יאהב אותי.

וזה לא משנה כמה אהבות התנפצו עד אז.

ולא משנה כמה פעמים זה כאב.

אז אם נחבר את הקלישאה ואת העובדה

נמצא שאולי יהיה קצת-יותר קל לעבור את החיים.

ברור שעדיף למצוא אהבה אחת שתשרוד לעד.

אבל כשזה לא קורה - הלוואי והיינו יכולים פשוט לללחוץ על כפתור

לרוקן הכל, כמו מערבולת באמבטיה כשהמים מתנקזים.

ולהכין את עצמנו לאהבה הבאה.

לא לעטוף את הלב בשכבה כזאת של הגנה.

לא להניח ללב להתקשות או לפתח "עור של פיל"...

להמשיך את השיר ואת הפזמון.

עוד ועוד ועוד.

ואם השיר נמאס, אז להעביר שיר.

ואם התקליט שרוט, אז להפוך צד.

אם חייבים - אז למצוא אלבום אחר מאותו סוג.

ואם ם זה עדיין לא מספיק אז אפילו למצוא ז'אנר אחר.

אבל לא להפסיק לשיר.

פשוט למצוא כוכב נולד אחר.

מוקדש לך, יקרה. שרק תדעי אהבה.

3039@