שבת בבוקר,
את ישנה.
מסתובבת מצד לצד, ואני,
אני כבר ער מלפני שעה.
בהתחלה חשבתי לקרוא קצת, בימים האחרונים נדבקתי לספר שמחכה כבר המון המון זמן.
כל פעם מצליח לקרוא עמוד אחד או שניים - אבל גם זה משהו לא?
הבית מסודר,
זה כיף להתעורר לבית כזה.
איזה מזל שאירחנו אתמול.
הציפורים מצייצות - ולא, לא בתור קלישאה, הן אשכרה מצייצות.
הייתי נותן הכל כדי להיות ציפור ליום אחד.
(כמו אותם רגעים שהייתי משלם מליון שקל שלא זכית בהם בלוטו) כדי להיות זבוב על קיר של מישהו
טוב, הייתי גם שמח להיות זבוב כדי לזכות במליון שקל.
איך זה שבמשך השבוע את מתעוררת כל כך מוקדם ומספיקה לעשות טונה של דברים,
ואני חייב עוד דקה ועוד שתיים.
ודווקא בשבת - את מצליחה לישון הרבה (ממממ אולי את עייפה?) ואני מתעורר מוקדם?
זה לא משאיר לנו זמן להתפנק יחד.
להיות ערים שנינו באותה שעה ולקום מהמיטה מאוחר יותר.
(העיניים שקוראות את השורות האלה בוודאי אומרות לעצמן - נו? אז תישאר יחד איתה במיטה.. עד שהיא תתעורר... תלטף, תיצמד, תן לה להרגיש את "הבוקר" שלך)
ידעתם שלא תרחק השורה שבה נגיע לנושא הזה?
אז דווקא שלא.
בשבת בבוקר, למרות הסימנים, אני יותר רחמן.
אם היא זקוקה לשנת היופי שלה (זה מוכיח את עצמו...)
אז אני אתן לה.
וחוץ מזה שכבר כואב הגב במיטה לשכב.
אז באתי לאינטרנט.
יש כמה אתרים שאני אוהב לעבור בהם, לראות מה חדש.
וישרא בלוג דווקא לא היה אחד מהם.
בטח לא בשנה-שנהוחצי האחרונות
(ואוווו, כשאני כותב את זה פתאום - זה נראה הרבה)
אז נכנסתי לקרוא מה מצב הבמיה במקרר? - איזה כיף היה. נשארה אותו דבר, צינית, חדה, היה כיף לקרוא וגם כתבתי לה את זה.
עכשיו הלכתי "לשאוף לנשוף" - ואווו, רפרפתי על הפוסטים האחרונים שמופיעים בעמוד - משהו השתנה שם! הריון, לידה, חוויות עם הילדה - איזה יופי.
אינני יודע היכן להתחיל כדי להדביק את הקצב - ואם אספיק בכלל. אבל בטח אבוא שוב בקרוב.
וגם האמת, אני לא מאמין שיהיה לי יותר מדי זמן - אבל כיף לראות שאנשים עוברים שינויים.
חחחח - הרווק התלאביבי (אין צורך בקישור נכון?) כנראה התחתן (סתאאאם, בטח אין סיכוי) אבל אולי הוא סוף סוף מצא את האחת? קשר שאליו הוא מאוד מאוד רמז כמעט בכל פוסט שני.
ואולי כמו כל גבר מצוי - הוא פשוט גמר סוף סוף (האמממממא של הגמירות כנראה...),
אנחנו תמיד מאבדים עניין אחרי שאנחנו גומרים. לא משהו טוטאלי, פשוט התערובת של ההורמונים המשתוללים, הטסטוסטרון הרגוע ושאר הכימיכלים אחרי אורגזמה - מאלחשים אותנו)
הנועזת (על פניה) דווקא נשארה אותו דבר - וזה מצויין. הפוסטים שלה (אם אני זוכר נכון) היו תמיד כמו משחק מקדים אינטלקטואלי. היא כותבת מעניין, אפילו אם באת רק כדי לחפש את המילים הכחולות ובסוף, איכשהו, מגיעה לעניין ומספקת את יצר החרמנות הסקרנית - ובכל זאת רק ברמזים. זה משאיר אותך עם תאוותך בידך, אבל משאיר גם הרבה מקום לדמיון
(לא כמוני - שברגע של חרמנות אני פשוט משפריץ פה פוסט וגומר עניין)
ממממ - יצאה לי אחלה הגדרה לעצמי...
כן, רציתי לכתוב פוסט רגוע, פוסט של מחשבות בוקר - אבל אני רואה שהתעוררתי לחלוטין והמח מתחיל לחזור לסורו.
אז אשחרר אתכם.
אולי אמשיך בפעם אחרת.
אלך לשתות קפה של שבת בבוקר.
דיוקן עם ספל / לאוניד נטפוב
4408@
בבלוג זה
בכל הבלוגים
