***

"הי, זו אני" התקבלה פתאום הודעה בתיבת ההודעות של הדף העסקי שלי בפייסבוק לפני כמה שבועות!

"היייי" הקלדתי בחזרה אחרי דקה!

"אפשר לדבר קמעה" היא שאלה...

אבל הייתי במסיבת יומולדת של שישי בצהריים אז עניתי "בטח. תמיד. אבל כרגע עם חברים... אז בהמשך?"

"ודאי, תתקשר אליי?" היא שאלה

כתבתי חזרה "סמסי לי בבקשה..." ואת מספר הטלפון שלי.

אחרי 9 שנים אין לי את המספר שלה - למה שלה יהיה את שלי?!

"אתה מפונק! שלחתי" היא ירתה די במהירות נראה לי שאפילו הסמס הגיע אחריה...

***

אחרי יומיים התקשרתי.
אני מודה שהיה נעים לשמוע את קולה!

מהר מאוד היא הגיעה לעניין - היא רוצה להפגש "לזכר הימים הטובים"

כשהיה שקט בצד שלי - היא הבינה שהיא כנראה צריכה להבהיר את כוונותיה.

שהיא עברה תהליך, שהיום היא יותר פתוחה (ישירה היא היתה תמיד!!! וזה תמיד מדליק אותי אצלכן)

שהיא לא מתביישת במה שהיא רוצה.

וש"זה" מה שהיא רוצה... 

מסמיק. נבוך. הרגעתי את העניינים.

אם זכרוני אינו מטעה אותי - זה נגמר לא הכי יפה לפני כמה שנים.

היא עשתה דווקא וחתכה עם "מותק, זה או הכל או לא כלום..."

סיימנו את שיחת הטלפון עם חיוך לזכר הימים.

ואיחולי הצלחה!

***

יש לך עיניים יפות! ועדיין אותו פוני חמוד שעושה אותך צעירה.

לפחות בתמונות הפרופיל שהספקתי לראות בפייסבוק לפני שחסמת אותי מלחפש אותך שוב.

היו לך שדיים יפים ועגולים (נראה לי שמתאים יותר לכתוב עליהם 'ציצים')

מממממ אני נושך את השפתיים. הם בטח עדיין כאלה.

אני חושב עלייך לא מעט בימים האחרונים.

בעיקר על כל מיני טריקים שלמדתי בשנים האלו...

מפנטז על תנוחה כזאת ועל תנוחה אחרת.

על ההזדמנות שכמעט פספסתי (כן, משהו מרגיש לי שכמעט!) ושיש סיכוי שאצליח לשחזר.

לסקס פשטני ונטול פוזות. של שניים שהצהירו שזה מה שהם רוצים רק במרחק של כמה שנים.

אני מפנטז אותך תשוקתית יותר. בעלת תעוזה. פרועה יותר או עם פוטנציאל להיות.

ואני במרחק נגיעה מלשלוח לך "היי" חדש (בדף העסקי השיחה עדיין קיימת)

***

אני רוצה למולל באצבעותיי את פטמותייך.
ללקק בלשוני את השקע שבין שדייך.
לנשק נשיקות קטנות עד לבטנך.
ללחוץ עם הסנטר על דגדגנך.
***

ולחדור. עם הלשון עם האצבע ועם העיקר.
שתיאנחי. שתנשמי. שתתפסי לי בשיער.

***

בינתיים מקליד כמה שורות, וכשקצב פעימות הלב עולה,

אני מקליד כוכביות נשכב על הגב ומתענג,

ורגע לפני שמאוחר מדי... והאדרנלין יירד - כך יש מצב

אני אשלח לך את "היי..." ע-כ-ש-י-ו.

***

לילה טוב.

@6086

15:57 אחה"צ,

יצאתי מהמקלחת המשותפת, השארתי אותך שם לעניינייך,

פסיעה מפתח הבית אל החוץ, אני מסית את שני וילונות ונכנס לסוכה.

יוצא מהבית ונכנס לסוכה.

בחצר רחוקה המולת חברים שיושבים, צוחקים, בוודאי אוכלים משהו שותים משהו, מעשנים.

בצד השני מזגן שעושה די הרבה רעש שלא מצליח לעמעם. והציפורים מצליחות לגבור על כל אלה.

אני נשכב לי על הגב, מביט על הסכך, כובד המגבת מורגש על חלציי ואלה - מתעוררים...

אני עוצם את העיניים, מגשש ומוצא את קשר המגבת, פותח אט אט ופורס אותה לצדדים

ואז, מרים מעט את הישבן, ושולף את המגבת מתחתיי.

זהו, אני עירום לגמרי, רוח נעימה נכנסת, לא יודע מאין, מלטפת יוצאת.

אני קורא לך לבוא, פותח את העיניים ומסתכל אל וילונות הכניסה.

לא ניתן לשמוע את צעדייך היחפים לפתע יד, ועוד יד, הוילונות שוב נפתחים

והנה את ושני שדייך היפים מציצים.

את יוצאת מהבית ונכנסת לסוכה - נכנסת לסוכה או יוצאת מהבית

את מתקרבת אלי, בסוכות תשבו שבעת ימים.

אז את מתיישבת ואני נכנס ויוצא, נכנס ממך ויוצא ממך.

מסתכנים שמישהו מהקומה מעל יראה אותנו דרך הסכך
אני נכנס ויוצא נכנס ויוצא נכנס ו...

האורות מנצנצים

ושמחנו בחגנו.

@5773

שבת בבוקר,

את ישנה.

מסתובבת מצד לצד, ואני,

אני כבר ער מלפני שעה.

בהתחלה חשבתי לקרוא קצת, בימים האחרונים נדבקתי לספר שמחכה כבר המון המון זמן.

כל פעם מצליח לקרוא עמוד אחד או שניים - אבל גם זה משהו לא?

הבית מסודר,

זה כיף להתעורר לבית כזה.

איזה מזל שאירחנו אתמול.

הציפורים מצייצות - ולא, לא בתור קלישאה, הן אשכרה מצייצות.

הייתי נותן הכל כדי להיות ציפור ליום אחד.

(כמו אותם רגעים שהייתי משלם מליון שקל שלא זכית בהם בלוטו) כדי להיות זבוב על קיר של מישהו

טוב, הייתי גם שמח להיות זבוב כדי לזכות במליון שקל.

איך זה שבמשך השבוע את מתעוררת כל כך מוקדם ומספיקה לעשות טונה של דברים,

ואני חייב עוד דקה ועוד שתיים.

ודווקא בשבת - את מצליחה לישון הרבה (ממממ אולי את עייפה?) ואני מתעורר מוקדם?

זה לא משאיר לנו זמן להתפנק יחד.

להיות ערים שנינו באותה שעה ולקום מהמיטה מאוחר יותר.

(העיניים שקוראות את השורות האלה בוודאי אומרות לעצמן - נו? אז תישאר יחד איתה במיטה.. עד שהיא תתעורר... תלטף, תיצמד, תן לה להרגיש את "הבוקר" שלך)

ידעתם שלא תרחק השורה שבה נגיע לנושא הזה?

אז דווקא שלא.

בשבת בבוקר, למרות הסימנים, אני יותר רחמן.

אם היא זקוקה לשנת היופי שלה (זה מוכיח את עצמו...)

אז אני אתן לה.

וחוץ מזה שכבר כואב הגב במיטה לשכב.

אז באתי לאינטרנט.

יש כמה אתרים שאני אוהב לעבור בהם, לראות מה חדש.

וישרא בלוג דווקא לא היה אחד מהם.

בטח לא בשנה-שנהוחצי האחרונות

(ואוווו, כשאני כותב את זה פתאום - זה נראה הרבה)

אז נכנסתי לקרוא מה מצב הבמיה במקרר? - איזה כיף היה. נשארה אותו דבר, צינית, חדה, היה כיף לקרוא וגם כתבתי לה את זה.

עכשיו הלכתי "לשאוף לנשוף" - ואווו, רפרפתי על הפוסטים האחרונים שמופיעים בעמוד - משהו השתנה שם! הריון, לידה, חוויות עם הילדה - איזה יופי.

אינני יודע היכן להתחיל כדי להדביק את הקצב - ואם אספיק בכלל. אבל בטח אבוא שוב בקרוב.

וגם האמת, אני לא מאמין שיהיה לי יותר מדי זמן - אבל כיף לראות שאנשים עוברים שינויים.

חחחח - הרווק התלאביבי (אין צורך בקישור נכון?) כנראה התחתן (סתאאאם, בטח אין סיכוי) אבל אולי הוא סוף סוף מצא את האחת? קשר שאליו הוא מאוד מאוד רמז כמעט בכל פוסט שני.

ואולי כמו כל גבר מצוי - הוא פשוט גמר סוף סוף (האמממממא של הגמירות כנראה...),

אנחנו תמיד מאבדים עניין אחרי שאנחנו גומרים. לא משהו טוטאלי, פשוט התערובת של ההורמונים המשתוללים, הטסטוסטרון הרגוע ושאר הכימיכלים אחרי אורגזמה - מאלחשים אותנו)

הנועזת (על פניה) דווקא נשארה אותו דבר - וזה מצויין. הפוסטים שלה (אם אני זוכר נכון) היו תמיד כמו משחק מקדים אינטלקטואלי. היא כותבת מעניין, אפילו אם באת רק כדי לחפש את המילים הכחולות ובסוף, איכשהו, מגיעה לעניין ומספקת את יצר החרמנות הסקרנית - ובכל זאת רק ברמזים. זה משאיר אותך עם תאוותך בידך, אבל משאיר גם הרבה מקום לדמיון

(לא כמוני - שברגע של חרמנות אני פשוט משפריץ פה פוסט וגומר עניין)

ממממ - יצאה לי אחלה הגדרה לעצמי...

כן, רציתי לכתוב פוסט רגוע, פוסט של מחשבות בוקר - אבל אני רואה שהתעוררתי לחלוטין והמח מתחיל לחזור לסורו.

אז אשחרר אתכם.

אולי אמשיך בפעם אחרת.

אלך לשתות קפה של שבת בבוקר.

דיוקן עם ספל / לאוניד נטפוב

4408@