הדברים שעומדים להאמר, גורמים תמיד להתרגשות. לציפייה. האם תהיה תגובה? איזו? שיחה שלמה ודמיונית עשויה להתפתח בראש, בהתאם לאותם הדברים.. לעיתים היא יכולה להיות שקטה, השיחה. שקטה ורגועה. ולעיתים סוערת ולהוטה, ולעיתים גם קלילה ומשעשעת. אבל תמיד יש בה מקום לכולם.
הדברים שעומדים להאמר גורמים גם לתהייה, ואף לפחד. מה יכול להאמר שלא צריך להאמר, ומה עשוי לפגוע, או להעליב. ואולי הם בעצם לא מעניינים, אותם דברים. ובכלל, לא צריך לדבר כל כך הרבה. לא כל דבר צריך להגיד.
אבל הדברים שעומדים להאמר לא יכולים להתעכב. הם מחכים לשעת כושר, מתכוננים, מסתדרים היטב, וברגע האמת...
הדברים שלא נאמרו הם מהוססים מעט, ומתלבטים. הם נמצאים במצב חדש פתאום, ואינם יודעים כיצד עליהם להתנהג. האם עליהם להאמר בכל זאת, למרות שחלף הרגע המתאים? או שמא נגזר עליהם להשאר בחוסר וודאות לעד?
הדברים שלא נאמרו הם שקטים, מובסים. נמוגה ההתרגשות. נמוגה הציפייה. חוטי מחשבות דקים שהתגנבו לראש ונכלאו שם. ללא יכולת לצאת, וללא יכולת להשכח. וכבר אין תקווה.
כי הדברים שלא נאמרו, כבר לא יאמרו לעולם.
לא יאמרו לעולם.
לכבוד יום הפאי המתקרב ולזכר יום הפאי הקודם.. P=
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
