יום כיפור, אמור להיות יום של מחילה וחשבון נפש על כל מה שעברנו ועשינו בשנה האחרונה. אני יוצאת מנוקדת הנחה שהרבה מהאנשים שצמים, לא עושים חשבון נפש, רק רוצים להעביר את היום כמה שיותר מהר, עם העיתון או כדור שינה. ובכלל הכאב ראש שמקבלים ממחסור במים לא ממש מאפשר לאדם לחשוב בצורה כנה וישירה על מה שהוא עבר.

אני לא צמה!. אני את חשבון הנפש שלי עושה בלי שום קשר לענין דתי ובטח ללא קשר לצום. אני משתתפת בפורום בתפוז שנקרא "השנה שלי תוכנית לשינוי". התחלתי להשתתף בו לפני שנה, קבעתי לי מטרות , עמלתי עבורם מדי יום ביומו, עשיתי לפני שבועיים סיכום שנה, חשבון נפש של מה השגתי ומה לא השגתי, וראיתי שכל המטרות שלי הושגו, ואפילו יותר מכך. כבר הכנתי מטרות לשנה החדשה (יש רשימה בצד), והתחלתי לפעול עבורם. החלטתי גם שהשנה אני עושה יותר מעשים טובים ותורמת יותר לקהילה.....אם זה לא חשבון נפש, אז מה כן???

מכיון ששעמם לי ביום האחרון, שוטטתי לי כאן בכמה בלוגים והגעתי לבלוג של הרווק, בחור שנון מצחיק וחכם. מכיון שאנחנו אחרי יום הכיפורים אני לא רוצה לריב, וגם לא מתכונת לזה, אבל אנחנו חושבים בצורה שונה על החיים, והיו לי כמה הסתיגויות, שפרטתי אותם באימייל אישי. מבחינתי הוא יכול לפרסם אותו....

שלא יהיו כאן טעויות, מאוד נהנתי לקרוא, ויהיה לי הכבוד שהרווק יקרא כאן