חשבתי שכל עניין השרביטים הסתיים, עד שראיתי ש-WaterElement הפייה החמודה, העבירה לי שרביט. האמת, הייתי קצת בשוק, אני חדשה כאן, אתם לא יודעים עלי כמעט שום דבר, ופתאום שרביט, טוב זה גם מחמיא. כל הלילה חשבתי, מה אני הולכת לכתוב בשרביט הזה, יש לי הרבה מה לספר, אבל מה אני באמת רוצה לחשוף, ומה באמת מעניין, ומה לא יכאב כל כך הרבה לעלות על הכתב...

עד גיל 10 גרתי בארבע ערים שונות, שנאתי לעבור, שנאתי להכיר כל הזמן חברים חדשים ואז להיפרד מהם, בשלב מסוים אפילו לא ניסתי, זה ממש לא נחמד להיות הילדה החדשה והשמנה, ועד היום אני מגדירה את עצמי כאדם לא חברתי. בין גיל 22- 24 עברתי עוד 3 דירות ב-3 ערים שונות, וחזרתי לעיר שבה גרתי מגיל 10. קניתי בית (כן, אני משלמת משכנתא), כדי שאני לא אצטרך לעבור, למרות שלפעמים בא לי, אבל יש לי טראומה ממש חזקה מזה, ואין לי אומץ, למרות שאפשר להגיד שאני כבר 15 שנים גרה באותה עיר, שונאת לעבור, שונאת לארוז, פשוט שונאת....

עקב פוסט יום כיפור, אנשים חושבים שאני חילונית חסרת אמונה, ולכן אני חייבת לשתף אותכם שבלי אמונה לא הייתי מגיעה לחיים שלי היום, אמונה מאוד גדולה בעצמי שאני יכולה ומסוגלת. מה גם שאני עושה מדיטאציה כמעט כל ערב, ומברכת על האוכל. יש לי חברה דוסית, שטוענת שאני עוד אחזור בתשובה.

הייתי ילדה חנונית עד גיל 20 בערך. אני הבכורה בבית תמיד הייתי הילדה הטובה והשקטה, כשאחי הקטן עשה את הבעיות. כמעט ולא שמעו אותי מדברת (כן, זו שלא יודעת לסגור את הפה), אפילו לקחו אותי לפסיכולוגית בגיל 10 כי המורה שלי טענה שיש לי פוטנציאל, אבל אני ביישנית מדי ולא מדברת, חולמת כל השיעור.

 כשכבר הייתי רזה (הלכתי לשומרי משקל, זה היה חשוב לי אז),  היו לי משקפיים, פלטה, ובגלל בעיות גב גם מכשיר שסחבתי 8 חודשים, כמעט שלא התקרבתי לאף אחד מהילדים, והלימודים היו ערך עליון בשבילי. כולם היו מעתיקים ממני שעורים, כי היה ברור שעשיתי, מצלמים ממני חומר לבחינות, ולפעמים נחמדים אלי כדי שנלמד ביחד. כבר בגיל 19 בצבא, שעמם לי כל כך שהלכתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

היו כמה גברים, אבל הם פשוט לא עניינו אותי, עד שהם התחילו לעניין והפכתי להיות ילדה רעה. למרות שעד היום אומרים לי שיש לי מראה של חנונית.

מכיון שלא הזכרתי כאן (כמעט)שום דבר על סקס, אז אני "גונבת" עוד משהו שאתם לא יודעים עלי.

בשנת 2001 טסתי לטיול בארה"ב, הכרתי שם בחור אמרקאי שהצטרף אלי לטיול, כמובן שבמהלך הזמן היינו זוג, והוא אפילו חזר איתי לארץ וגר איתי כאן חצי שנה. העובדה המפתיעה שהוא שבר לי את הלב כל כך, שהתרחקתי מכל העולם והתבודדתי, ולא הזדיינתי שנה בדיוק מאוגוסט 2001 עד אוגוסט 2002 . שלא נדבר על לאהוב...

אני מעבירה את השרביט לשלוש נשים מקסימות:

לא כמו כולן – כי היא מעידה על עצמה שהיא קצת שונה, קצת אחרת, אולי קצת מוזרה.

פ(י)לו – כי יש לי אהבה מיוחדת לפרות חמודות.

בימבה* - כי בילדותי אהבתי את המכונית הזו כל כך.

בהצלחה