התכנון

לא היה תכנון, זה היה ספונטני בהחלט, החלטה של הרגע האחרון. בשבת בלילה הגעתי במקרה לאתר אינטרנט שלהם, ראיתי שיש מתחם סדנאות בנושא "למצוא את הנשמה התאומה", ואמרתי לעצמי למה לא, ניסע נשמע יהיה כייף. ההחלטה היחידה הייתה שאני נוסעת לבד. שיש דברים שאני לא רוצה לחלוק עם החברות שלי, יש דברים שאני רוצה לחוות ולעבור לבד בלי הסחות דעת.

תכננתי לישון באוטו, אבל המדריכה צרחה עלי שאני הפסיק לבלבל את השכל והגיע אליה מייד ואקח אוהל ושק שינה (לו רק ידעתי למה אני נכנסת)

 פחדתי, באמת שפחדתי. אני שנסעתי לצד השני של העולם לבד  פחדתי ליסוע ל-36 שעות מרחק שעתיים נסיעה מהבית. ידעתי למה אני מפחדת עם מה אני אצטרך להתמודד, אבל ידעתי שאני חייבת להתמודד עם זה.

הדרך

קצת רקע, אני ממש טובה בלאבד דרכים. זה תמיד קורה לי, ובגלל זה כשאני נוסעת למקום שאני לא מכירה אני יוצאת חצי שעה קודם, מרווח זמן לאיבוד הדרך. ביום שני יצאתי מוקדם  ועד מחלף הסירה הצלחתי לאבד את הדרך רק פעם אחת ולמצוא את עצמי במרכז תל אביב בניסיון להגיע שוב לאיילון צפון. הכול עבר בשלום עד חיפה, שם חציתי את העיר פעמיים בניסיון לצאת לכיון נהרייה. בסופו של דבר הצלחתי להגיע לאכזיב בשעתיים, ולאבד את הדרך רק פעמים, זה הישג בפני עצמו.

המקום

כשהגעתי גיליתי שתוקף כרטיס האשראי שלי פג, למזלי אני בזבזנית בחסד עליון ולכן אני מצויידת תמיד בארבעה כרטיסים לפחות, מה שפתר את המצב שיכל להיות מאוד לא נעים.

נסחבתי מרחק קילומטר מהחניה לאתר הקמפינג כשבידי אוהל, שק שינה, שקית מלאה בגדים וכל מיני שטויות ותיק גב. צינתי כבר שנסעתי ל-36 שעות בערך.

במשך רבע שעה עמדתי ובהיתי במשהו שהיה אמור להיות אוהל, ורק חשבתי על זה שפעם האחרונה שהיתי בקמפינג היה בשנת 94 בפסטיבל ערד (האחרון, עם כל הבלאגן) וכבר עברתי את הגיל הזה. אחרי שהתאשתתי, קיוויתי שמישהו יעזור לי, ולמרות שהתמקמתי ליד משתנות הגברים (מה שהתברר כטעות בפני עצמה), אף גברבר לא חשב לנכון להציע לי עזרה, והאמת שאני לא חשבתי לבקש. בסופו של דבר ניגשה אלי בלונדה חמודה ועזרה לי מאוד, כבר אמרתי שאני אוהבת גם בחורות כי אהבה שלי אליהן רק הלכה והתחזקה.

אוהל היה לי, שק שינה היה לי, אבל גיליתי שבגד ים אין לי. אני שאוהבת מאוד ללכת עם גופיות גם בחורף שמעתי בקול חברותי שאמרו לי לקחת בגדים ארוכים, מה שהסתבר כטעות מאוד גדולה, מזל שהיתה לי חולצה קצרה אחת. כמובן שבלילה גיליתי ששכחתי את השמיכה באוטו, ולא התחשק לי לצעוד בחושך, מה שאומר שהיה לי מאוד מאוד קר, ולא ממש ישנתי.

חוף אכזיב הוא מדהים, ים משגע, הסתובבתי במקום לראות את המתחמים ורק התרשמתי לטובה מהנוף המדהים שניגלה אלי.

הסדנאות

הדבר שלשמו התכנסנו כאן, היו כל כך הרבה סדנאות שרציתי  לעשות, אבל אי אפשר להספיק את הכול, בין לבין צריך לעבד את הדברים לחשוב עליהם, לשבת על החוף ולכתוב.

הספקתי לעשות ארבע סדנאות:

למגנט זוגיות קוסמית – רן אושר ואוריאלה שדה.

בסדנא דיברו על זה שכל אחד שט לו בנהר על עלה, כאשר העלה הוא הנשמה שלנו, וכל עלה שט בקצב שלו ואי אפשר לדחוק בעלה הזה. עד שהוא פוגש עלה אחר והם מתחברים ביחד. ציינו שחשוב לא להכין רשימת מכולת של איזה תכונות אני רוצה בבן הזוג שלי, ולא לכוון לבן אדם מסוים שרוצים אותו, אלה לרשום עד 3 דברים של מה אני רוצה בזוגיות (אהבה, אינטימיות, חברות אושר....אז יש לי 4 , לא צריך להיות קטנונים)

והכי חשוב לחיות את היש ולא לחיות את האין. ברגע שנמצאים באין, של מה היה יכול להיות אילו היה לי בן זוג ולדמיין את זה נכנסים לעמדת הקורבן, כשחיים את היש בעצם חיים בזוגיות "חצי שהוא שלם" בדיוק כפי שאמר גולדי .

למצוא את הנפש התאומה – ניסים עציוני.

הסדנא הזו הייתה חוויתית וקצת שונה ממה שחשבתי. המנחה בקושי דיבר יותר היה שיתוף של אנשים. ואני חייבת להגיד שהיו שם רגעים פתטיים, של אנשים שהחליטו שזה הזמן להצהיר שהם מחפשים בן זוג ואם יש כאן מישהו שמעוניין הם ישמחו להכיר. השיא היה של בחורה חד הורית, שהגיעה עם התינוק שלה ואמרה שהיא גרה עם עוד נשים וילדיהם והיא מחפשת גבר שאוהב ילדים, אז אם יש אחד כזה, או מישהו כאן מכיר אחד כזה, היא תיתן את הטלפון לא איכפת לה שהוא יהיה שמן או קירח. הייתה תחושה שלא איכפת לה עם מי לחיות העיקר שהוא ישתין בעמידה.   בשלב מסוים היינו אמורים להסתובב בין אנשים ולהתחלק לזוגות. ניגש אלי בחור דיי מבוגר, לא שאלתי בן כמה הוא, אבל היה לי ברור שהוא יותר קרוב לגיל של אמא שלי ממה שלגיל שלי. דיברנו קצת וראיתי שהוא מסתכל לי על הציפורניים. עכשיו אני חייבת לציין שאני כבר שבועיים מסתובבת עם לק מזעזע, מן דוגמא לא ברורה שהמניקוריסטית שלי החליטה לעשות. ניסיונותיי הנואשים להסתיר את הידיים רק גרמו לזה שהוא יבקש לראות את הלק. בסופו של דבר אחרי 10 דקות של שיחה, הוא אומר לי "טוב, את יודעת, הלק", ואני רק חייכתי ואמרתי לו שאני רואה את זה כמחמאה שמכל הדברים "השלילים" שאפשר לפסול אותי בגללם הוא בחר בלק. זה דיי שעשע אותי.

"אפקט הפרפר" למצוא בתוכי את הכוח לשינוי – יאיר בר לב.

הגעתי לסדנא הזו ממש במקרה, וזה היה אחד הדברים הכי מדהימים ועוצמתים שראיתי וחוויתי שם. אני בדרך כלל לא מתחברת לכל החיבוקים ואהבה שמרעיפים שם, זה תמיד נראה לי דיי מזוייף, אבל כאן זה היה מדהים. "אפקט הפרפר" מדבר על לחתום חוזה עם עצמנו, של מה אנחנו כדי למצוא את הכוח לשינוי ובעצם להפוך להיות פרפר. אנשים עלו והתחלקו על דברים מדהימים, שלרגע הבעיות שלי נראו לי כל כך לא חשובות. כל אחד מהם נגע לי במקום מסוים בתוכי, וגרם לי להזיל דמעות של התרגשות. הכול היה מלווה במוזיקה מדהימה, שגורמת לי לחשוב על המילים של השיר ולהתחבר אליהם כמו שאני אוהבת.

"בדרך לזוגיות"  לזמן בני זוג מתאימים – אלון ואיילת השחר שפריר.

הסדנא הזו עשתה לי סדר לגבי מה שקורה לי בחיים כרגע. הם דיברו על גמילה מהדפוסים הישנים, על מצב של ריק שנוצר, בועה שנמצאים בה לבד, לפני שנכנסים למשהו חדש. וזה בדיוק מה שהרגשתי בשבועות האחרונים, שאני מוותרת כרגע על גברים, סקס וחוויות ללילה אחד, כדי שיהיה לי מספיק נקי להיכנס למערכת יחסים חדשה. הרגשתי שמה שעשה לי כל כך טוב בשנה האחרונה גורם לי להרגיש מאוד רע, ונמאס לי מזה, אבל מצד שני הרגשתי שאין לי חיים. פתאום אין לי את הריגוש, הסכנה, האינטימיות (מסוימת), ההכרות עם אנשים חדשים, ההליכה עד הקצה ומעבר לו. כמעט ובחרתי לחזור לשם. ובסדנא עשו לי כל כך הרבה סדר בראש גם בהבנה שזה קורה להרבה אנשים ואני לא חריגה בזה. כמובן שציינו שהכי קל זה לחזור לדפוסים הישנים, בדיוק כמו שכמעט קרה לי.

חלק שני בסדנא היה בזוגות, היה שם הרבה מגע שלא התאים לי. מצד אחד רצו שנתפרא ומצד שני שנגיד לא כשלא נוח ולא מתאים לנו. והיה לי מאוד לא נעים ולא נוח כשבן זוגי לתרגיל חיבק אותי מאחורה והניח את הידיים שלו על הבטן שלי. אני יודעת שהכול נעשה בעקבות התרגיל אבל זה היה על גבול המיני מבחינתי, מה שלא התאים לי בכלל, כמובן שאמרתי לו את זה אבל היה לי מאוד לא נעים ממנו, ואת המסקנות שלי מהתרגיל הזה אני אשמור לעצמי.

בגדול אני יכולה להגיד שאף אחת מהסדנאות המדהימות האלה לא חידשה לי שום דבר, אבל הנגיעה בדברים שחשובים לי חידדה כל כך הרבה דברים, כל אחת מהסדנאות בעצם אמרה אותם דברים בדרכים שונות, בהתחלה הייתי מבולבלת אבל אחרי שכתבתי וחשבתי ועשיתי סדר בדברים ראיתי איך הכול משתלב ביחד לנקודה מאוד ספציפית וחשובה, ומכוון אותי לאותה מטרה שאני רוצה להשיג בחיים. קיבלתי הרבה כלים לפעילות יומיומית הרבה אסימונים נפלו לי, הרבה אסימונים עדין מתנדנדים ועומדים ליפול כל רגע. ואחרי כל זה אני רק יכולה להגיד ששני המשפטים "אני לוקחת אחריות על חיי" "אני יוצרת את המציאות של עצמי" שתמיד שנאתי, אבל הפכו להיות חלק מחיי בשנה האחרונה רק התחזקו אצלי. כי למרות מה שקיבלתי שם השאלה הכי גדולה מה אני עושה עם זה?

 אני יודעת שהדבר הכי ברור לי זה שאני צריכה בהחלט לנתק את הקשר איתו, יותר נכון לא לחשוב עליו 22 שעות ביממה, אבל מסתבר שאני לא בוחרת מה לשכוח.... ואני חייבת לעשות את זה, כי בנתיים הפחד מלוותר על כל מה שאין לי איתו ונמצא אך ורק בפנטזיה אצלי בראש מציב אותי על הגדר. לא נותן לי להיות בריק מלא ולא מאפשר לי להיות פתוחה לאנשים ולהיכרויות חדשות.

היה לי כייף ומדהים, חזרתי בשעה דיי מוקדמת הביתה, ולא איבדתי את הדרך אפילו פעם אחת, ואני עובדת שוב רק ביום ראשון (אני כבר לא יודעת אם לשמוח מזה או לא), אני בטוח הגיע לפסטיבל הבא במאי.

ואני חייבת לשתף אותכם שהמסקנה הכי חשובה שלי מהיומיים האלה, שאני בחיים יותר לא ישנה באוהל על שק שינה!!!

מקדישה את התמונה הזו לעצמי, על כל החיבוקים שלא הייתי מוכנה לקבל....