יש לנו מדינה קטנה שכולם בה מכירים את כולם, תל אביב היא עיר שהפכה להיות ביצה שבאמת כולם מכירים את כולם, אבל התברר לי שאפילו ישרא הוא מקום כל כך קטן, במקום שבו בחרתי לחשוף את חיי את הדברים הקשים, הכואבים, הטובים והמוצלחים, התברר לי שאין מנוס. כבר גילתי בדרך הקשה שהאינטרנט אינו מקום אינטימי, אבל חשבתי שכאן יש לי איזו פרטיות.

בשיחה שלי עם פרנצ'סקה הסתבר ככה במקרה, שפרנצ'סקה מכירה את B . השוק וההלם שהיינו בו זה משהו שאי אפשר לתאר, אבל זה היה מצחיק, מגוחך ומלהיב. לא ישנו כל הלילה ודיברנו שעות על הבחור, שעשה (כמעט) את כל תל אביב.

אני לא נמצאת כאן הרבה זמן, ולמרות שיש לי חשש שהפרטיות שלי תפגע, אני שמחה שאני כאן כי הכרתי אנשים מדהימים שתומכים ועוזרים לי, אנשים שהם לא רק וירטואלים, אנשים שהופכים להיות חלק קטנטן מהחיים שלך. אני תמיד פחדתי להכניס אנשים לחיים שלי כדי לא להיפגע, אולי זה הזמן שלי להתמודד עם הפחד.

ותודה לפרנצ'סקה, שאנחנו עוד לא כל כך מכירות, שהיא בחורה מהממת ומדהימה (שלא ברור לי מה היא עושה לבד), ושלמרות גילה הצעיר היא אחד האנשים הכי בוגרים ומלאי חוכמה שהכרתי. להכיר משהיא כמוך רק גורם לי לאהוב אנשים יותר ובחורות בפרט.

ועכשיו, אני אחזור לנסות לישון, אני מרגישה כאילו משהוא נתן לי בוקס בבטן...