לפני שבועיים מ' אמר לי "את כמו הר געש שעומד להתפוצץ, עוד שנייה את חוזרת להזדיין". מ' צדק, מ' מכיר אותי כל כך טוב, יותר טוב ממה שחשבתי.  הכרנו לפני 3.5 שנים, הכרות על רקע מקצועי. לא היה בנינו שום דבר משותף, הוא מבוגר ממני ב-18 שנה, רווק שלא מתכוון להתחתן, את רוב חייו בילה על קו אירופה ישראל, ואני הייתי ילדה כמעט בת 25, שהתאוששה מהחיים, מאהבה, מהכאב. אבל כנראה שאחרי 3 שבועות ביחד בארץ רחוקה עם הרבה אלכוהול בלילות ושיחות נפש, נוצר איזה חיבור לא ברור.

קשר שהתחיל שם ונמשך כאן, קשר ידידותי שהמשיך בלי לשים לב ליותר מזה. ועזר לי לגלות הרבה דברים על עצמי. הייתי מפוחדת וסגורה, והוא הצליח לגרום לי להיפתח, להרגיש יותר חופשיה להשתנות. אחרי שנה שלא רציתי שאנשים יתקרבו אלי נתתי למישהו להתקרב ועוד לגבר, שזה לא היה ברור בכלל.

היה לי כייף איתו נהנתי מהמגע שלו, מהכימיה בנינו, מהסבלנות שלו כלפי, מהיכולת שלו לראות שהכל נמצא כאן ורק צריך להגיע לשם. הרגשתי שאני משתנה כל כך, שאני מגלה הרבה על עצמי על המיניות שלי ועל  מה אני אוהבת. כשהיינו ביחד תמיד גמרתי ולמדתי איך אני אוהבת את זה, הוא הראשון שהצליח לשכנע אותי לקנות ויברטור מה שבחיים לא חשבתי שאני אקנה. הוא היה הראשון בהרבה דברים, הוא תמיד אמר לי שהוא מרגיש שיש לי ניסיון רב יחסית לגיל אבל משהו עוצר אותי. והוא הצליח לשחרר את השד מהבקבוק.

מאז השתנו הרבה דברים, והשד משתולל לו לפעמים יותר מדי. עם מ' לא נפגשתי כבר כמעט שנה. אנחנו מדברים לפעמים, אבל אני מרגישה שמציתי את הקשר איתו, שהתקדמתי למקומות אחרים שהוא בכלל לא מכיר. תמיד יהיה לו חלק חשוב בחיים שלי.

ואת כל זה כתבתי כי הוא צדק, וכשהר הגעש הזה מתפוצץ, אני לא יכולה להתרכז בשום דבר, אני לא יכולה לעשות שום דבר, כל דבר שאומרים לי מעלה לי אסוציאציות לראש, בלילה אני חולמת על פנטזיות הזויות, גברים נשים לא משנה מה, בבוקר אני רואה סרטים, איך אפשר לחיות ככה???