| |
בת 32, מנסה להתמודד, צעד קדימה שניים אחורה, רוב הזמן עוד מרגישה ילדה שתמיד חשבה שהיא מוזרה. |
כינוי:
בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2005
דברים שקשה לי להודות בהם
- שיש אנשים שהתאכזבתי מהם. זה תהליך שהתחיל בזמן האחרון, ששמתי לב שאנשים מאכזבים אותי. אני כבר לא יודעת במה חברים נמדדים ברגעים קשים או ברגעים טובים, מה יותר חשוב? או שאי אפשר למדוד את זה?. כנראה שיש לי יותר מדי ציפיות מאנשים, אז התאכזבתי.
- שקשה לי להיות לבד. חשבתי שאני יכולה להיות ולהתמודד לבד, שאני מספיק חזקה. וגילתי שזה ממש לא ככה שקשה לי, שאני מנסה להסתתר כדי להצדיק את זה שאני תמיד מסתדרת לבד. אז עשיתי כמה שינויים בעניין, ואני מרגישה שאני הולכת צעד קדימה ושניים אחורה. שקשה לי בחברה שאני טובה הרבה יותר באחד על אחד וגם זה בספק. ואולי זו האמונה הדפוקה שלי שאנשים לא רוצים בקרבתי, אז אני בעצם מרחיקה אותם במקום לתת להם מקום בחיים שלי. וכמובן אלה שאני מוכנה לתת להם מקום בחיי לא מוכנים לקבל את המקום הזה.
- והכי קשה לי להודות, שלא משנה איזה טיפול אני אעשה, פעם בכמה חודשים כשממש קשה לי להתמודד אני אחזור לאוכל. למקום המוכר הזה שמלווה אותי כל השנים. ואני פשוט לא אוהב את עצמי, ואני אפילו לא יודעת מה קודם למה, אם אני לא אוהבת את עצמי והולכת לאכול, או בגלל שאכלתי אני לא אוהבת את עצמי. והאמת זה בכלל לא משנה כי בכל אופן אני לא מוכנה להיות יותר במקום הזה. זה יכול להימשך חודש וזה יכול להימשך יומיים, ואני מקווה שאני אקום מחר בבוקר אני אוכל להגיד שאני אוהבת את עצמי שוב קצת יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
