אני מנסה לארגן, לסדר, למיין, לזרוק ולארוז, ואני כל כך עסוקה שאפילו את הפוסט לשבת שהבטחתי לא הספקתי לכתוב. והנסיון שלי לעשות את כל זה הוא דיי קלוש כי את הגב שלי זה ממש לא מעניין שאני צריכה לעבור, הוא לא מחלים, או יותר נכון אני לא טיפלתי בו כמו שצריך. חשבתי שאני כבר יכולה לרדת לארבע, אבל הסתבר לי שאפילו שקל אני לא מצליחה להרים, מה שאשאיר את האפשרות היחידה של סייבר באינטרנט, שזה כל כך לא פייר לראות זין מוכר, שאי אפשר לגעת ולהרגיש אותו. הכאב הקל שנשאר לי אחרי הזריקות שקיבלתי הפך להיות כאב חזק וכבר יומיים אני מקבלת זריקות כואבות, ומכיוון שאין התקדמות, עשיתי גם טיפול אלטרנטיבי, של זרמי חשמל, שהציל לי את הגב. הטיפול היה מוזר כמעט כמו הבחור שטיפל בי, כששאל אותי אם אני נהנית מהזרם, שהזכיר לי זרמים אחרים לגמרי, חייכתי ואמרתי שכבר חוויתי דברים יותר נעימים בחיים, מה שהיווה בשבילו כנראה הזדמנות להמשיך ולדבר איתי על נושאים ברומו של עולם, כמו איך זה שאני כל כך שזופה בחורף, ואם אני משתזפת בעירום כי לא רואים פסים של בגד ים....

מחר אני מתחילה באמת לארוז את 4 השנים האחרונות, שזו תקופה ארוכה לאחת שרגילה לעבור, ולא ממש אוהבת את זה, צריכה את הביטחון שיש לי את המקום שלי. (האופק שור שלי מקרקע את יצר הנדודים של הקשת). עברתי כאן שנתיים קשות שאחריהן באו שנתיים טובות, ואני משאירה כאן הרבה, מרגישה עצובה ושמחה, מתרגשת לקראת המעבר, סופרת את הימים. שמעתי בימים האחרונים את המשפט, משנה מקום משנה מזל, כל כך הרבה, שבשלב מסוים לא הבנתי למה לכולם יש בעיה עם המזל שלי חוץ ממני...

יום שישי הייתה לי פגישה עיוורת, ממש עיוורת לא תמונה באינטרנט, ולא שביב של מידע על הבחור. שותף של חבר של אבא שלי, או משהו כזה, רצה להכיר לי מישהו, ואני אמרתי בכייף מה יכול כבר להיות, חוץ מזה שביטלתי את הפגישה פעמיים עד שהיא יצאה לפועל. הפגישה הייתה נחמדה, הבחור היה נחמד, הפאב שהיינו בו היה נחמד, אבל היה ברור מהרגע הראשון שהוא נכנס אלי לאוטו שאין קליק. אני יכולה להתמקד בכל הדברים "השלילים" בו, אבל זה בכלל לא משנה, כי ידעתי שזה לא זה, ואם היה את הקליק אז הדברים האלו היו מתגמדים. התנהגנו כמו שני אנשים בוגרים והעברנו את הערב ביחד. ואני שמחה שזה קורה, כי פעם לא הייתי מסוגלת לעשות את זה, לשבת עם מישהו שלא מוצא חן בעיני ועוד להנות מזה, כנראה שהתבגרתי קצת.

השיא של העניין הייתה השיחה בני לבין אבא שלי, כשהוא שאל איך היה? , ואני אמרתי לו "נחמד, אבל אתה יודע הוא לא למד, וזה בכלל לא משנה כי לא היה קליק". וקיבלתי הרצאה שלמה, על למה אישה צריכה גבר טיפש לידה, ומה זה הקליק הזה שאני מחפשת כשהוא הכיר את אמא שלי גם לא היה מיד קליק זה הגיע רק בפגישה החמישית, וכמה שהדור שלי הוא דור מזויין. ואני חשבתי לעצמי לו רק הוא היה יודע....

אתמול סופסוף חתמתי על החוזה של הדירה. אבא שלי אמר לי שעכשיו אני כבר בן אדם בוגר וברשות עצמי, ושהוא לא מתכוון לתת לי כסף יותר ולעזור לי בשכר דירה, באמת תודה שהוא נזכר שאני בת 28, ובאותה נשימה הוא אמר שהוא ישלם לתיווך, להובלה, יקנה לי פלטה חשמלית, ארון ושולחן. כבר אמרתי שמשפחת סמפסון זה כלום לעומת המשפחה שלי....

היום בשיחת בנות עם אחותי היא אמרה לי "שכדי להיות יפה צריך לסבול", יש מן האמת במשפט הזה, אבל אני תוהה איך אפשר להיות יפה כשסובלים?