אין לי מוטיבציה לעבוד והחוסר מוטיבציה הזה מוביל לכך שאני לוקחת על עצמי משרות פשוטות שלא מספקות אותי, מה שרק מוריד את המוטיבציה וממשיך את המעגל הזה. חייבת לשבור אותו.

היום נזכרתי ששכבנו במיטה כמה ימים לפני שטסת , קצת נפתחת בפני ואמרת לי "כמה עוד אפשר להמשיך ככה". וזה גרם לי לתהות הרבה זמן, כי הכל נראה לי מושלם אצלך, עד שהתברר לי שברחת, הכי רחוק שאפשר. ומה שרואים מכאן לא רואים משם, ושכולנו בורחים קצת לפעמים, גם אלה שנראים מושלמים...

אתמול שכבתי במיטה ובכיתי, אני בוכה בקלות, בעיקר בזמן האחרון. בכיתי וחיפשתי את היד שתיגע בי, כי זה מה שרציתי, זה מה שהיה חסר לי שם, והיה לי עצוב ולבד.

אני חזקה שרוצה להיות חלשה, ואני גם חלשה שרוצה להיות חזקה, ולמרות שזה קשה, כואב וכמעט בלתי אפשרי, זה גורם לי להרגיש שלמה יותר.

אני לא בדיכאון, אני רק לא כל כך אופטימית כרגע. מליון פחדים שהתבלגנו לי בבטן בלבלו אותי.