אני אוהבת את תל אביב, כל רגע שלי כאן גורם לי לאהוב את העיר הזו יותר, אפילו שגרתי כאן בעבר לא אהבתי אותה כל כך כמו היום. המקומות שפתוחים באמצע הלילה, ההליכה ממקום למקום ברגל, האנשים, חופש, הבתי קפה. הוא תיאר את זה ממש טוב למרות שהוא דיבר על מנהטן...

הוא נתן לי סיבה מספיק טובה להברזה שלו, לא שזה היה משנה בכלל, לא הייתי צריכה סיבה, זה רק מילא לי את החלק של הסקרנות לאן בן אדם נעלם ב-2 בלילה. הלכנו למסיבה של רוסים (לתשומת ליבה של bonny היו שם רוסים שמדברים במבטא כבד), היה נחמד למרות שההתרכזות שלי במה שקורה סביבי הייתה קצת קשה, כי מהשניה שנכנסנו למועדון ההתנהלות בנינו הייתה ככה שהיו מאשימים אותי באונס, אני צריכה לפעמים לדעת לשמור את הידיים בכיסים שלי. שתי שוטים של ויסקי גורמים לי להיות דיי מחוקה, אני צריכה ללמוד לשתות ויסקי לא בשט או פשוט לעבור לוודקה.

לא ישנתי בלילה, הגוף כואב לי מדי, ניסתי לשכב על הבטן והפטמות כאבו, ניסתי לשכב על הגב והסימנים הכחולים שנשארו מהנשיכות כאבו קצת פחות, אני לא יודעת איך לא נשארו לי כוויות מהשעווה. אני שוב מגלה שיש לי את הסאשנים האלה שאני נהנית מהם כל כך שאין סיכוי שאני אצליח לגמור, לא משנה מה יקרה אני פשוט אוהבת את כל מה שמסביב ולא מעניין אותי לגמור. חברות שלי כבר אמרו לי שאני מוזרה, כאילו שלא ידעתי קודם.

בבוקר הייתי קצת המומה מהסימנים, לפעמים אני לא מבינה איך זה קורה ומה זה עושה לי. אמרתי לו שפעם הבאה ינשך קצת פחות חזק בקשה שגורמת לי לחייך, הוא אמר שאני צריכה להיזהר מהבקשות שלי, לא שזה ממש משנה מה אני מבקשת. והרי שנינו יודעים שאני ממש לא מתכונת לזה, הרי אני אוהבת להיות מסומנת. אני רק צריכה לשים לב למה אני לובשת, כי החתיכות בד שאני זורקת על עצמי ואמורות לכסות בעיקר את החזה לא שזה ממש קורה, יחשפו את כל הסימנים.

שאלו אותי השבוע, מה הקטע שלי עם ב.ד.ס.מ?, אין שום קטע. שתי ניסיונות שלי להיות סאבית גילו לי שאני ממש גרועה בזה, שאני הרבה יותר ונילית, שאני לא יכולה לגמרי להיות כנועה, שאני לא אוהבת מילות ביטחון (ואני מגלה כל פעם שלהגיד די לא ממש עוזר לי), ושאני ממש אוהבת להתגרות בפרטנר ולהיות בסוג של שליטה מלמטה. אבל יחד עם זאת יש את החלקים בתוך זה שגורמים לי פשוט להנות.

אני אלך לנסות לישון....