הבוקר התחיל קצת לטפטף לי הרעיון שאם אני רוצה להשיג את המטרות שלי לשנה החדשה אני חייבת גם לעשות ויתורים. אפילו ויתורים קטנים שלא חשבתי לעשות אותם קודם, שההתמודדות איתם קשה לי, שאני בורחת מהם מסתתרת ודוחה אותם למחר כדי לא להתמודד. 

אז הגיע הזמן לחזור קצת לתוך איזו מסגרת פנימית שקצת התרופפה לי בעקבות המעבר, לחלק את המטרה הגדולה למטרות קטנות, ולהתחיל להשיג אותם. ולוותר, יש לי נכונות לעשות את זה אפילו לוותר הרבה יותר ממה שאני חושבת שאני מסוגלת.

התמודדתי בחודשים האחרונים עם דברים שתמיד שהיו גדולים בשבילי, שחשבתי שבחיים אני לא אצליח לעשות אותם, וראיתי שהצלחתי לעשות אותם בקלילות.  לוותר זה סוג של תהליך הבל וזה לוקח זמן לקבל את הרעיון, וזה גם קצת עצוב, אבל אני לא רוצה לתת לפחדים שלי לנצח ממש לא, אני רוצה להתמודד מולם.

עוד שכבה בתהליך שלי עם עצמי הוסרה.