כשעברתי חששתי מזה שאני אהיה לבד, כי אני הרי כל כך טובה בזה, וגילתי שאין לי רגע אחד כמעט להיות לבד, אנשים באים והולכים (למרות שלפעמים הם שוכחים לבוא) ואני כל כך צריכה קצת שקט.
אתמול אחרי סיבוב בין כמה מקומות בלילה וקצת אלכוהול, הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני נהנית מכל מה שקורה כאן, אבל לא רוצה להישאב לתוך זה יותר מדי . כי אם זה יקרה אני הרגיש שובע מהר מדי, והסתגר לי בדירתי הקטנה בלי להוציא את האף מפתח הדלת.
ועדין למרות הרצון בשקט, אני לא רוצה להיות לבד, כי זה עושה לי קצת עצוב, וגורם לי לרצות דברים שאני מפחדת להודות בהם, אבל מתמודדת איתם כל שניה ביממה האחרונה. ומצד שני כל כך טובה בלהרחיק אנשים מעל פני, כי הרי במילא שהם כאן אני עדין מרגישה את הלבד מתפשט בתוכי.
"כל מי שרוצה אני לא רוצה וכל מי שאני רוצה לא רוצה". המשפט הזה ששמעתי פעם ראשונה הערך בכיתה ו', עובד לי כל כך טוב בחיים. ואני בסה"כ רוצה שזה שאני רוצה, ירצה גם לפעמים...
ואני עדין מכניסה ומוציאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
