היום בפגישה עם ההילרית שלי, דיברתי איתה על ביטחון עצמי ואסרטיביות. שני דברים שונים אבל קשורים אחד בשני כל כך. על הביטחון עצמי עבדתי הרבה, הרגשתי שהוא השתפר בצורה מרשימה למרות שיש שיטענו שהוא עבר כרגע את גובה הדשא. לגבי האסרטיביות, אני אסרטיבית בערך כמו מלפפון, (למרות שזה ירק שיודע את מקומו ואת גבולותיו ולא זז מהם, אז כנראה שאפילו פחות מזה), ואני מוצאת את עצמי בהרבה מצבים של לא נעים לי.

לפני כמה שבועות נפגשתי עם בחור, שהכרתי באתר שבתקופה האחרונה גורם לי לבחילה קלה. הבחור גרם לי לגמור אחרי 5 דקות, ושעמם אותי עד מוות, והזכיר לי למה יש ויברטורים בעולם, ושבשביל מה שקרה ב-10 דקות שנפגשנו אני ממש לא צריכה גברים. לפני כמה ימים הוא התקשר ודיברנו ואין לי שום חשק להיפגש איתו, רמזתי ונראה לי שהוא לא הבין (מן הסתם) אבל לא נעים לי...

התקשר אלי בחור שהכרתי בסילבסטר. אני לא נתתי לו את הטלפון והתברר שהוא לקח אותו מהבחורה שהכרתי, שזה גם לא ברור למה לכל הרוחות היא נתנה לו את הטלפון שלי. הוא שאל אם בא לי לארח אותו?, והאמת ממש לא, לא מכירה אותו, ולא רוצה לארח בחורים זרים. בטח לא בחור שלא זכור לי איך הוא נראה, האם קרה משהו בנינו ושהוא ראה אותי מתנשקת עם בחורה. בחור שהתפלא איך אחרי שבועיים בעיר הגדולה אני מגיעה למרתפי הגהנום (כהגדרותו), ובסוף הוא עוד יחשוב שאני נסיכת האופל. ממש לא בא לי אבל גם לא נעים לי....

הבוס שלי אמר שהוא מחפש לי מחליפה, ואני הבטחתי שאני נשארת עד שהוא ימצא כדי לעשות לה חפיפה, אבל יש לי תחושה שהוא לא מחפש ברצינות מושך את הזמן כי הוא יודע שאני עדין שם. ואני רק מחפשת  לי בראש תירוצים מה להגיד לו כדי לסיים את ההתקשרות בנינו. ולא עושה את הדבר הפשוט והברור, שואלת אותו מה קורה, ואם הוא מצא מישהי, כי לא נעים לי...

הלוואתי לחברה כסף, לא סכום גדול אבל עדין, כסף שאני צריכה. 4 חודשים לא אמרתי כלום, ולא הזכרתי לה את העניין, כי לא נעים לי....

אני יכולה להיות ישירה וחסרת טקט עד כאב, כנה ברמת התמימות, ומצד שני לא מצליחה להגיד דברים שהם ממש ברורים כי פשוט לא נעים לי...