מצד אחד -  יש לי חשק לסקס. אני אומרת הרבה לא וחסרים לי הריגושים, הסכנות, ההתלהבות האדרנלין, של כל מה שקשור בזה החל מההיכרות ועד הסאשן עצמו ואחריו.

מצד שני – לא בא לי על גברים, לא בא לי להכיר בחורים חדשים, להיות במצב לא ברור של אי ידיעה של מה אוהבים, לא בא לי על גברים שחושבים שאני מובן מאליו שלהזמין אותי לבוא אליהם או להזמין את עצמם לבוא אלי עושה לי את זה, שלא חושבים שהם צריכים להשקיע את המינימום בבחורה. מה שהתאים לי לפני כמה חודשים פשוט כבר לא עושה לי את זה.

ואיך אני פותרת את המצב הזה, שעושה לי לא ממש נעים, ואפילו מתסכל ברמות, כי אם לא הייתי רוצה סקס אז לא הייתה בעיה, הייתי מתנזרת תקופה וזה היה עובר, אבל אני רוצה. אז הפתרון לא ממש ידוע, ובנתיים ה-2.5 פרטנרים שלי שעוד נשארו, לא מבינים מאיפה נפלתי עליהם עם ההצעות המגונות ובמקום להגיד לי "כן מותק", אומרים לי אולי. ואולי זה כל כך גרוע, זה אולי כן ואולי לא, מה שבטוח שזה אולי.