אתמול אחרי שעתיים שינה ובחור שלא הבין שהוא צריך ללכת גם כשאמרתי במפורש (למדתי, לא להביא בחורים אלי הביתה, תמיד ללכת אליהם.), וכמה שעות בעבודה. העיפות התגברה לרמות על, ואני נרדמתי על הספה.

חלמתי, חלום על מקום רחוק מכאן שאני אוהבת ורציתי כל כך להיות שם עכשיו, עם ההוא משם שפעם אהבתי. כשהתעוררתי (בדיוק לחמש דקות), הרגשתי שאני לא רוצה להיות בשום מקום אחר, שאני  כל כך אוהבת את המקום שאני נמצאת בו עכשיו בחיים (למרות חוסר הידיעה), ואת העיר שאני חיה באה שעושה לי רק טוב, ואת האנשים שעושים לי כל כך נעים.

עוד כמה ימים אני מסיימת את העבודה, ויהיה לי יותר זמן וכוח להנות מהעיר המדהימה הזו.....

תודה, לכל אלה שעוזרים לי ונמצאים לידי לפעמים, אוהבת...